ושוב אין לי משהו טוב יותר מאשר לכתוב לבמה, זה כבר מתחיל
להפוך לעניין של שיגרה, עצוב נכון?

אז מה אני אכתוב הפעם? שיר? אולי סיפור קצר? אולי מונולוג?
אולי אני אתחיל בכתיבה של מחזה או מסה? ומה עוד? זה יהיה סיפור
מהחיים? סיפור מהדמיון? סיפור שמח? אולי עצוב? עוד סיפור
דיכאוני להוסיף לאוסף? או לי איזה פרץ של אופטימיות? כן,
אופטימיות נראה לי רעיון טוב, הרי כיף לי הבוקר.
טוב אז זה יהיה משהוא אופטימי אבל מה? אני חושב שמונולג, כן,
מונולוג נשמע לי טוב, אני אוכל לספר לכם למה אני מאושר הבוקר.
מה? לא רוצים לשמוע? טוב, אז מה אני יכול לספר לכם? אבל שזה
יהיה מונולוג ושיהיה אופטימי כי טוב לי הבוקר ואני שמח.
אני יודע, אני אספר לכם על מה שאני הולך לעשות היום, לא? למה
לא? דווקא יש לי היום יום נורא מעניין, לא רוצים לשמוע?
בטוחים? טוב, אז מה כן אני אכתוב כאן? הרי אני לא יכול פשוט
לכתוב מונולוג שלם שהוא רק של שאלות נכון? או שאולי אני כן
יכול? רוצים לנסות? לא? למה לא? כל סימני השאלה מפריעים לכם?
ואם אני אפסיק איתם יהיה יותר טוב?
הנה ככה, עכשיו יותר טוב. כן. אני שמח לשמוע, אז שננסה את
המונולוג של שאלות בלבד? אה אופס, שכחתי אתם לא רוצים לראות
סימני שאלה, מצטער.
אז בואו ונראה מה אני יכול לכתוב. מה. עכשיו הנקודות מפריעות.
אז להפסיק גם איתן. אז איך אתם תדעו מה זו שאלה. לפי המשפט
שאני מנסח. בסדר ננסה אז מעכשיו נקודות רק בסוף של משפט. מה גם
זה לא ומה עם פסיקים לא וסימני קריאה לא הא ורווחים מה איתם
מותר לי לכתוב ברווחים גםאתזהאסורלילעשות
אוףאתכםהוצאתםליאתכלהחשקלכתובלכםסיפוראופטימי
שיהיהלכםיוםטוב
אנייודעשלייהיהואנילאמספרלכםלמה

(הסיפור נכתב סתם כי לא היה לי משהוא טוב יותר מאשר לכתוב
לבמה, זה כבר מתחיל להפוך לעניין של שיגרה, עצוב נכון?)