כשערב יורד
וחשכה מתבלטת
מתכנסת עוטפת
עצמי  
מניחה לדמיון
חופשי
להלך בינותי
בין גופי לנפשי..

כשלילה דומם
מתעצמים פעימות הלב
בנגיעה
כמו פריטה על כלי מיתר
שוקעים במוך
של רגשות
נסתרים
נעלמים
פורצים
כמו גלים
מתעצמים ואינם שוככים
גם בהגיעם לחוף מבטחים...

כשבוקר פורץ
ושמש קורנת
מגרשת פרצי מעוזות
של רגשות
מכניסה את כולם
לשיגרה רגילה
מדליקה את היום
למשמע חדשות
של יום ועוד יום
ועוד יום...

אולם בין הדקות
בין רגע לרגע
נושמת נשימה
ארוכה
ומחשבה רודפת תשוקה
לקראת הערב
לקראת הלילה
לקראת המגע
שקסמו עוד לא פג...