מעניין איך כך זה התחיל? כשמסתכלים אחורה בזמן ההתחלה מתרחקת
עוד ועוד לקצוות הנפרמים של זכרוני האבוד. רק דבר אחד נשאר שם.
נשארו הזכרונות הרעים על האנשים האכזריים שאף פעם לא אהבו
אותי. אבל בשביל לעודד את עצמי אני תמיד נזכרת בכך שגם אני אף
פעם לא אהבתי אותם.
וכך זה היה. החזרה הביתה כל יום במשך שש שנים ארוכות וקשות
לילדה קטנה שנפגעה. זה מה שקורה כשמגיע מישהו שונה. מישהו חדש.
קצת מוזר. קצת פחדן. קצת מכל דבר שהאחרים לא אוהבים.
ולא היה דבר שיכל לעזור מול אכזריות העולם כבר מגיל צעיר.
והאנושות יכולה להיות אכזרית עד מאוד באנשים שאינה מחבבת. ורק
במזלי ה"טוב" אני היתי בין האנשים שהאנושות שנאה.
וכך כבר מגיל צעיר המצאתי סיפורים על שדים ומכשפות, דרקונים
שטסים מעל כולם ונושפים אש לוהטת בפניי האנשים הנדהמים,
וסיפורים על אבירים רבי עוצמה הנעמדים לצד אהוביהם כדי שאומץ
ליבם ירגיע אותם, וגם על גמדים קטנים שאף אחד לא הכירם מכיוון
שחיו מתחת לאדמה, ולשם האנשים לא יורדים כי זה מתחת לכבודם.
וכך עזרו הסיפורים ששעשעו את כולם לזמן מה. אך עדיין היתי
המוזרה. הילדה הקטנה שיכולה לסבול הכל. ושנאתי את כולם. שנאתי
אותם על כל מה שעוללו לי. ושנאתי גדלה מיום ליום עד שעמדה
להתפוצץ. אך בפעם הראשונה בחיי שיחק המזל לידי.
בתום שש שנים קשות של ייסורים, מצאתי אנשים שלא כמו כולם.
אנשים שרואים אותי בדיוק איך שאני. אנשים מיוחדים, שהיו בדיוק
כמו גיבורי סיפורי שעזרו לאנשים הזקוקים לעזרה יותר מכל. וכך
בפעם הראשונה בחיי קיבלתי עזרה, למרות שלדעת אותם האנשים זאת
לא היתה עזרה כללל וכלל. כל מה שזה היה לדעתם זה נסיון ידידות
שבשבילי שימש כקרש הצלה מהמוות שהיה קרב עוד ועוד בכל יום של
ייסורים שעבר.
וכך מצאתי מטרה לחיים. אני אעשה שכל האנשים יהיו מאושרים. שעוד
אנשים יהפכו להיות אבירים. וקוסמות יפנו גם לילדים הפחות
מזליסטיים ולא רק לאלה שכבר יש להם הכל ורוצים רק עוד ועוד.
וכך העולם יהפוך להיות מקום טוב יותר לחיות בו. וכל זה יקרה רק
בזכות כמה אנשים פשוטים שהחליטו שאני שווה משהו.
שאני לא כמו כולם.

שאני מיוחדת...