עברה כמעט שנה מאז שפרסמתי את השיר הזה, אני חושב שהגיע הזמן
לכתוב כאן גם את ההקדשה:
מוקדש לליז יאיר, באהבה והערצה אין סופית


תמיד אזכור אותך
לבד על הבמה
יום שחור הגיע ללבני האדם
או אולי רק לי
מעולם לא היו לי מספיק גוונים לתאר
סוד אהבתי אליך
בהתמכרות הארוכה שלך
לאותו סם שצרכנו, את ואני
לא כיכבתי מעולם בתפקיד ראשי.


אחרי זה , הבלחות בירוק זית
סיפורים שאינם מכאן
על מקומות חסרי קשר,
לסם.



היית לי
האפורה מבינינו, והסקסופון לחצוצרה.
אך אני. במקום לשאול
"מה תנשפי, ציפור"
אקרא לך בשם שכה שנאת ואהבת.
נסיכה.