הלילות, אני ער בלילות, לא הלכתי היום לבית הספר, לא קמתי
בזמן, הלכתי לישון מאוחר מדיי, ב6 בבוקר בערך רק נרדמתי, משהו
מציק לי, משהו רודף אותי ואני לא יודע מה זה, אני מעדיף לשקוע
במחשבות כמו שאני תמיד עושה לפני ואחרי השינה מאשר ממש לישון,
כי אז המחר יגיע ואני אצטרך להתמודד איתו, אני לא אוהב להתמודד
איתו, הוא מפחיד, גדול, ויש בו הרבה דברים לא ידועים
המוח שלי לא מרפה ממני, גאונות? אולי, אני מודד גאונות ביכולת
להתמודד עם מצבים ולתת להם מענה יצירתי, לא היכולת לפתור
תרגילים במתמטיקה בהינד עפעף, זה ממש לא גאונות, אתה פשוט עובד
על פי הנחיות ולא משתמש בדמיון שלך, שחר לא נכנס פה, דף הוראות
אומר לך מה לעשות אז אל תשוויץ בפניי שסיימת מ"מ בכיתה ט'!
המוח שלי עדיין לא מרפה ממני, קודח לי בראש, תעשה את זה, עכשיו
תוסיף את זה, עכשיו גם את זה הכול ביחד, אני אוהב ביחד, רק ככה
זה מאתגר, אם אני בicq אז אני חייב גם מוזיקה, אם לא אני חייב
את הטלוויזיה, אי אפשר דבר אחד כל פעם!
אבל למי תספר את זה? אף אחד לא מעוניין לשמוע את הבעיות שלך
תראה איפה זרקו אותך, בית ספר שדוחה אותך לקום אליו כל בוקר,
אין סיבה כבר, רציתי לפרוש, ההורים שכנעו אותי לא לוותר בשנה
האחרונה, כאילו שזה יעזור לי, אני לא יכול לחשב 13+22 מבלי
לקבל חום, לכל אחד יש את התחום שלו, שלי זה לא להיות בבית ספר,
בזה אני מתמחה, בלברוח מבעיות
נראה אתכם מתמודדים יפי נפש שכמותכם! כולם בטוחים בעצמם כמה
חכמים וגדולים הם או יותר גרוע, משכנעים את עצמם שהם טיפשים פי
כמה ממה שהם באמת, תאמיני לי את מפגרת, את רק יודעת לשנן בעל
פה כמו תוכי עם מוח בגודל אגוז, אני שונא אותך, ואני שונא את
כל מי שחושב שיש בך משהו אינטליגנטי, כי באמת שאין בך כלום חוץ
מאוויר ועשן סיגריה
אני מכיר אחת, היא שונאת מישהו, עכשיו היא אוהבת אותו, עכשיו
היא שונא...אופס, עכשיו אוהבת
למה בכלל אותו?, למה בכלל?
זה לא מועיל לאף אחד, ואיך שאנשים עושים עניין מכל דבר פעוט,
תקועים בתוך החוקים המטומטמים שהמציאו לעצמם, אין עם מי לדבר,
לא משנה כמה הוא חושב שהוא מבין
הגאונות השאירה אותי לבד, כי באמת אף אחד לא מבין אותי, לא כמו
שהייתי רוצה לפחות
אין מבין ואין מקשיב, שמיעה שטחית המקסימום שתקבל, טיפש