מעז לכתוב מהרהורי לבה...
ימים רבים וארוכים
שלטה החשיכה ללא מיצרים
עם ערגת נפשי לקצת אור
והנה הגחת לחיי פתאם
והימים כבר לא חשוכים יותר
כי בעזרתך על פחדיי אתגבר
ואעבור אל הצד האחר,
תוך שלך אודה
כי לקחתני עמך
לזו הרכיבה.
לא זוכרת כבר מתי פעמו בי הרגשות,
מתי נתתי למישהו ללבי לחדור.
עדיין לא מבינה
איך לפתע הדלת נפתחה,
נכון שלא הייתה נעולה,
והנה חולמת, נושמת ומריחה
רק אותך... כהתחלה
של דרך שאינני יודעת סופה.
אתה יודע מה?-
הגעתי למסקנה
שגם אם לא תצלח דרכנו בסופה
אהיה שמחה על ההזדמנות שניתנה
לשהות בינות אהבתך הגדולה
אפילו אם רק לשעה קלה.
הרי אי-אפשר לדעת מהתחלה
אך על הצעד הראשון שעשינו, אני שמחה,
ולשיטתך אתן אהבתי כאשראי
ולא אעצור עוד ברגשותיי.
אתך לא אצטרך אף פעם לנחש
את שבלבך מתרחש,
אתך מרגישה כל-כך בטוחה
ולא חוששת מתקלה,
אתך חשה בעמקי נשמתי
כאילו היית שיר ללבי,
אתך אחייה את הרגע
ואדחק עברי לרגע
עד שרגע אתך יהפוך לנצח
ואת עברי אנצח.
29/12/02 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.