|
כבר אין לי על מה לכתוב
אני חוזרת על עצמי שוב ושוב
ואותן המילים ואותם השירים
כל רעיון חדש כבר כתוב.
אני זקוקה לכתיבה בכדי להמשיך
לכתיבה צריך כישרון
אבל אפילו זה לי לא יעזור
כי אין לי נושא, רעיון.
הכתיבה משמשת לעצב
לשם הרגעתו
הכתיבה כעת נפסקת
העצב - אחיה לי איתו. |
|
|
ילד, בן כמה
אתה?
-עוד מעט שלוש.
(מוישה
האופטימי, גטו
ורשה 1939) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.