אביטל אובטרכט / לילה שחור |
שמך נצנץ שם בגוון הכוכבים.
הסתכלתי בדממה עד שזלגה לה דמעה,
זולגת על לחיי ועל שפתי,
והיא על הלשון מפעילה את טעמיי.
טיפה כה מרה,
כך היא הפרידה,
ואני מסתכלת על הכוכבים
בשמים הקודרים והאפלים.
בשמיים הרבה עננים,
מכסים בשקט את הכוכבים,
והכל כל כך דומם,
וראשי כך מתרומם,
מנסה לראות כוכב אחד בודד
אך אם אפלה כזאת זה בלתי אפשרי,
אפלות קודרת כמו בליבי,
כמו אחרי שזרקת אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|