עכשיו, כשאני יושב על המרפסת המדהימה שלי, והנוף היפה של
ירושלים נשקף אליי מלמטה, אני יכול לראות אותך בו.
החיוך שלך, השפתיים, עורך הבהיר והעיניים הירוקות - כולם
נשקפים אליי משם. כאילו זה ממש כאן עכשיו.

איפה אתה עכשיו? אולי אתה ישן במיטה שלך ללא כל הפרעה? אולי
אתה באחד ממועדוני הגייז התלאביביים? או שאולי אתה בדירת יוקרה
בהרצליה-פיתוח, נמצא בזרועותיו של גבר מקסים שיעביר איתך את
הלילה הקרוב?

אני מצית עוד סיגריה, ולוקח את הלגימה האחרונה מכוסית יין
הקברנה-סוביניון שליותה אותי בכל מהלך הערב המזוכיסטי הזה.

המחשבות עולות במוחי כמו מסמרים רבים שננעצים בי אחד אחרי השני
ללא הרף.
על מי אתה חושב עכשיו? על ההוא שאתה אוהב באובססיביות? או על
זה שהיה לפניו? או אולי, במקרה במקרה - עליי?

אני לא יודע! אני ממש משתגע!!!!!

אתה באמת רוצה אותי? או שסתם היית נחמד? ועל מה חשבת כשהיית
איתי? ועל מה אתה חושב עכשיו?

אני שוב לא יודע.

אני מביט לצדדים. מסתכל למעלה אל השמיים. מתחנן לאלוהים שיתן
לי את התשובות. אבל אין קול, ואין עונה. וגם אין תשובות.
תמשיך להכות את עצמך במחשבות. עוד ועוד. עד שהמכות יהיו בלתי
נסבלות. עד שיגרמו לך לצאת מדעתך.

ולפני שבאמת אצא מדעתי, אני נכנס הבייתה, מכבה את האור
המזוכיסטי בחדר שלי, והולך לישון.

(לישון??? היית מת!!!!!).