להיות חזקה, בשבילי, לא בשביל אף אחד אחר. ללכת על השביל שלי,
שפה ושם מצטלב בדרכים נוספות.
לא לדלג מעל המהמורות, ללכת דרכן, ולהיות מסוגלת לחייך גם אם
המהמורה גרמה לי ליפול. הנפילה והקימה הן שעושות אותי חזקה.
אם הייתי אדם שלא נופל לעולם, לעולם לא הייתי מרגישה את הרכות
הנפלאה, את אור השמש, את הגאווה, את האמונה ואת התקווה, שבאים
כשמצליחים לקום.
כשמחשיך, להיעזר בפנס. להיעזר בחברים, שאולי יש להם מצית. מורי
דרך, אנשים שכבר היו כאן ויודעים איך ולאן הולכים.
להכיר בפחדים שלי. הם שלי. לחבב אותם, לצחוק אתם כשהם באים.
להעז לנסות את מה שהם ממליצים בחום שלא לנסות. הם ישתעממו
וילכו.
להתמקד במקומות שאני רוצה להגיע אליהם, אבל גם לדעת לנוח
ולנשום את האוויר הצח, להתמכר לקולות הטבעיים, ולפרחים שהיופי
שלהם הוא שלהם בלבד, ולא תלוי בי.
להביט בהם, ולהבין שבעיניהם גם אני יפה, ושלא משנה מה יעשו לי,
או מה יקרה לי, או אילו מהמורות אצטרך לעבור- אשאר יפה, כי
שום רע לא יכול לחדור אליי.
את הרע שכבר קיים בי- לקבל. וכך להפיץ החוצה את מה שאני מרגישה
שרע בי. לא להפיץ החוצה את מה שאני מרגישה שטוב בי- לטמון את
הטוב הזה באדמת הנפש שלי, ולתת לטוב הזה לצמוח. את הרע שפיזרתי
לבחוץ, יכול להיות שאנשים ייקחו לעצמם, אבל לי יהיה את הטוב
שבי. ורק אנשים שעושים לי טוב יוכלו לראות את הטוב הזה.
הרע שבחוץ ימות. אין לו ממה להתקיים. בתוכי יהיו לו אינספור
פחדים, חרדות, כאבים, טראומות ותחושות נחיתות להתקיים מהם.
לטוב שבפנים יהיו המחמאות, הגאווה, התקווה, הרוח הטובה,
האנרגיה הטבעית, המוזיקה, האלוהיות שיש בכולנו- להתקיים מהם.
להיות חזקה, לא נגד הדברים, אלא עם הדברים. לא להתמודד מול,
אלא עם.
להיות אני זה להיות חזקה. |