כשעצוב לי, כשעצוב לי בגללך, אני אוהב להלך לאורך הכביש הפנימי
בחוף הים. לשמוע את הגלים מתנפצים, להרגיש את הלחות ולהסניף את
ריח הים, ולעבור ליד הזונות.
לשמוע אותן מסננות אלי:
-"הי מתוק, בוא לפה ותן לי למצוץ לך את הזין הגדול שלך חזק
חזק".
-"הי, אצלי זה ציצים גדולים ואם תרצה אפשר גם מאחורה".
-"בוא מתוק, יש מבצע. חבר מביא חבר רק ב-80 שקל, יאללה".
אני מרגיש נורא חשוב שם בים, ברגע הזה כשהזונות צועקות לי.
בעיקר כשעצוב לי, עצוב לי בגללך.
אני אוהב אותך מאד, אבל אני חושב שאת לא מעריכה אותי מספיק.
אולי את מתייחסת אלי כמובן מאליו, אולי התרגלת אלי? את אומרת
שאת נוסעת להורים שלך לישון את הלילה. תיסעי.
בעצם, אל תסעי, תישארי ונדבר, אנחנו חייבים לדבר.
נסעת.
עכשיו אני פה בים והחול כבר נכנס לי לנעליים. אני רואה מרחוק
את הזונה השמנה שמורחת את עצמה ביותר מדי איפור. היא שמה
כמויות של ליפסטיק סגול ומזעזע שבטח משאיר אחרי מציצה סימנים
כחולים.
-"הי אתה, רוצה זיון או שאתה תסתובב פה כל הלילה. מה אתה חושב
שזה פה? "למטייל".
אני לא מגיב ולא מרים את הראש. היא רוצה אותי בשביל 80 ש"ח (או
פחות) והיא תשיל מעלי את הבגדים ותעמוד מעלי ערומה. היא תעשה
בשבילי הכל, את כל מה שאבקש. תקרע ממני את הבגדים, תדבר אלי
גסויות, תמצוץ לי את הבוהן. היא אפילו תיתן לי לקשור אותה
באזיקים בשביל עוד 20 ש"ח.
אני כבר לא זוכר את הפעם האחרונה שנתת לי לראות אותך ערומה.
ממש לראות.
את מבינה? אצלה זה בכסף, אצלך זה בדם, בנשמה, בדמעות, בכאב.
בעצב.
עצוב לי, עצוב לי בגללך.
-"חמוד, בוא תיגע, תרגיש. אל תתבייש, זה אמיתי לא סיליקון.
אני אתן לך להיות הרופא. מה אתה אומר?"
מה אני מבין ברפואה, לשים פלסטר אני לא יודע, אבל היא כבר
מינתה אותי לרופא.
ואת...את רק עושה אותי חולה. תני לי לרפא אותך. תני לי להרגיש
שאני מנסה ואת רוצה.
עצוב לי, עצוב לי בגללך.
-"סאדו עבד! אני אצליף בך עם שוט ואשתין לך על הפנים. אתה
תגמור לאט לאט עד שתישאר יבש לגמרי. אפשר גם באשראי"
סאדו שה לא הקטע שלי. אני לא צריך שירביצו לי כדי לגמור, אבל
העניין עם האשראי מעניין. איך זה עובד? גמור עכשיו, שלם
ביוני...
מי זאת?
חדשה. נראית יותר צעירה. היא לא מחוספסת ומאופרת כבד כמו
האחרות. שותקת ולא אומרת כלום.
"סליחה, את עובדת פה? את לא ממש נראית שייכת"
חמודה. נראית מבוישת ואפילו לא מרימה את הראש.
-"כן. אני חדשה. צריכה את הכסף.."
היא נראית בת 13, אולי פחות.
"בת כמה את? את נראית ילדה"
יש לה דמעה קטנה בעין והיא מפזרת את השיער קדימה, כדי שלא
אבחין.
-"אני בת 21. זה חוקי ומותר לך. זה 50 שקל לכל רבע שעה,
רוצה?"
היא שינתה את טון הדיבור לטון רציני ועסקי. כן, היא לא באה לפה
לבלות, בשבילה זה עסקים. אני שולח יד לכיס ושולף שטר של יצחק
בן-צבי ומנפנף בו מולה.
"מה את מוכנה לעשות בשביל 100?" אני שואל ומנסה לא להישמע
שחצן.
-"לתת לך חצי שעה של זיון, מציצה, אוראלי, אנאלי וכל מה שאתה
רוצה" היא עונה ומעלה חיוך שבע רצון, מנסחת חוזה התקשרות של
עובד ומעביד.
"אני רוצה...להזמין אותך לקפה. חצי שעה מזמנך כדי לשתות כוס
קפה"
וככה אנחנו עוזבים את חוף הים ופוסעים לכיוון העיר.
מסכנה, אני חושב. בטח קר לה במיני המגוחך הזה. אני נותן לה את
המעיל והיא מתעטפת בו. הוא גדול עליה ב- 10 מידות והיא נגררת
אחרי בהליכה מהירה.
מסעדת בשרים צמודה לתחנת דלק.
המלצר וחצי מסעדה לא חוסכים מאיתנו את המבט המזלזל. אני מבקש
קפה, "את רוצה משהו?"
-"קפוצינו רום" היא אומרת, מנצלת את ההזדמנות. יש לה תווי פנים
יפות. ילדה יפה.
"עצוב לי. את שומעת, עצוב לי ואני אשמח אם תעזרי לי לשכוח מזה"
אני אומר לה בזמן שהיא בוחשת סוכרזית אחת לתוך המאג שלה.
-"אם עצוב לך אני אעשה הכל. רק בלי סאדו ושטויות"
"לא. אני לא רוצה סקס. אני רוצה שתדברי איתי, שלא יהיה לי
עצוב" היא מסתכלת עלי ככה עקום איזה דקה בערך. ואז היא קמה
וזורקת את בן-צבי המסכן על השולחן.
-"אני פה שתוכל לזיין אותי. רוצה לזיין את המוח תלך
לפסיכולוגית או תלך הביתה לאישתך. אני נותנת רק את הגוף, לא את
הראש. אם אתה רוצה לדבר לך לאמא שלך..."
צודקת. נשארתי לשתות את הקפה במסעדה לבד.
ועצוב לי, עצוב לי בגללך וגם קצת בגללה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.