מגפי הכבדים דופקים בשלג כנעלי צבא
והקור חודר בתוך העצמות
ובחדר החם בהדלקת נר נשמה
עומרי מנגב לי את הדמעות
חברה חדשה בוכה על כתפי
בטקס מרעיד ובהתקפת כאב
מורה מצמידה שקית חימום אל ערפי
ולוחשת לי זכרונות, סיפורים מהלב
בשיחות אומרים שדבר לא נתפס
קהים רגשותינו ורובנו בוכים
ובאוטובוס, כשאנו מתאוששים ממסר מפוספס
דורי מנגן שירים שמחים
לבגרות כבר למדנו על סבל גיהנום
ומעל אושוויץ השמים כל כך יפים
מתגנבים לסיגריה מאחורי הגרדום
אומרים, כמה קר, והם היו יחפים
סיפורי סבתא מתעוררים לתמונות
מול גאיות הריגה ועצים בשלכת
ואני מנסה להזדעזע מהמון נעלים ישנות
כשהמדריך מודיע שצריך ללכת. |
