אתמול חלמתי חלום,
חלום מפחיד.
התעוררתי למחרת היום,
זה היה פשוט מחריד.
חלמתי על המוות,
חלמתי על השכול,
חלמתי עליו,
חברי הטוב מכל.

באותו יום יצאנו מהחממה,
בתוך הטנק, אל תוך המלחמה.
את הירי שמענו מרחוק,
בלי שום צדק, ללא שום חוק.
נכנסנו אל התופת, היינו נחושים.
רצינו לנצח,
להיות הכי טובים.

זה היה אכזרי,
מהיר כל כך.
הטנק נחתך,
כאילו היה עשוי פח.
כן, הוא היה נפיל,
אך גם טובים כמוהו נופלים
מטיל.

איבדתי כל תחושה.
אתם יודעים,
מן כזאת הרגשה.
ואז התעוררתי במהירות.
זה לא חלום,
               זאת מציאות.