עוד כמה שעות השחר יפציע
ולא אדע מה המחר יציע-
האם יהא זה יום טוב או שחור?
האם יהיה זה יום שבכלל אזכור?
ואם אזכור- הלטובה או לרעה?-
אצטרך להמתין, כנראה, להשכמה,
לפתוח עיתון, להבין האירועים
ולקרוא על חכמים שנלחמים והורגים.
ואז אפתח המחשב
ואל הפורום אכוון,
כי לא איכפת לי מי נרצח
רק רוצה לאהוב אותך
בג4ונגל הזה,
בגיהינום שכזה,
אהבה שלא בראש מנהיגים
שחושבים שהם חכמים,
חושבים שיודעים על מה מדברים,
רק אהבה לא מזכירים.
להם הכוח, הטילים והפצצות
אבל אין להם זמן למסיבות,
אין להם אומץ להתחייבויות
ולא מבטיחים שנוכל לחיות.
ואני, לעצמי, אבקש בכאוס שכזה
רק אהובה שלצדי תתכרבל,
בעצמותיי תתנחל,
ובנפשי סערה תחולל,
כדי להתהלך בכל מקום
ורק את דמותה לזכור כל היום.
26/02/02 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.