אמילי בן חיל / משאלה |
בים של קווים עקומים,
שבורים בקצה,
מחפשים מחסה.
ושביל,
שיכיל את כל הצורות,
שמיים,
מים,
אדמה.
לא רועדת.
בקושי נושמת,
מרגישה.
ואז,
אם אפשר..?
סוף.
בלי מוות,
או פרידות.
אמצע,
בלי פחדים,
אולי קצת פינות.
בלי חיצים,
כדור הארץ כבר נחנק מרוב חורים.
ו..
עוד קצת שקט,
עוד המון אהבה.
חמלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|