אני חייב למחוק אותך מהראש, אני חייב להמשיך הלאה. היום אני
ממשיך הלאה.

זה היה לפני שנה כשחזרתי הביתה מהעבודה, זרקתי את התיק בכניסה
וקראתי לך. לא ענית.
כנראה שאת לא בבית. בדקתי אם יש הודעות במזכירה. יש אחת מירון
ואחת משולה מהעבודה. לקח לי 20 דקות להיכנס לחדר השינה ושם על
הכרית שלי מצאתי מעטפה לבנה ובתוכה פתק. צבעוני כזה - ממך.

"פוצי
אני הולכת ממך, אני צריכה להיות לבד, אני מתנצלת.
אני משאירה אצלי את המפתח לדירה כי אני הולכת,
אבל אני עוד אחזור.
                                                           
   קושי"


אני לא מבין. לא מבין למה הלכת ולמה עכשיו. עברנו תקופות קשות
אבל עכשיו? אף פעם לא צחקת כל כך הרבה ואף פעם לא היה לנו טוב
כמו שעכשיו.
התקשרתי לחברות שלך ואין להן מושג איפה את, גם ההורים שלך לא
משתפים פעולה ואומרים שהם לא יודעים ושרק פעם בכמה זמן את
מתקשרת. "אני בסדר" כזה, וזהו.
זה לא פייר, את יודעת. אם את משאירה אותי ככה שנה, ככה לבד, אז
אל תגידי שאת חוזרת.
שנה אני מחכה לך. לא נתתי לאף אחת להיכנס אלינו הביתה, אפילו
לא לעוזרת. שלא תחזרי ותראי פה בחורה. שתדעי שחיכיתי לך. אני
עדיין מחכה.
את לא מטלפנת ולא כותבת מכתבים, סתם הלכת והשארת פתק צבעוני
במעטפה לבנה ושמרת את המפתח. כאילו שזה נורמאלי ושאת יוצאת
בסדר.

לכי תזדייני. מה את חושבת לעצמך, שאני אמשיך לעמוד בחלון ואחכה
שתחזרי?

שלוש שנים חיכיתי לתשובה אם את רוצה להתחתן. לא לחצתי למרות
שאת יודעת שזה הפריע לי. השתדלתי לא לדבר על זה יותר מדי.
ואחרי שלוש שנים כאלה את הולכת ואומרת שתחזרי...
נראה לך שאני אמור לחכות לך, את הרי לא היית מחכה לי, אין
סיכוי! שתי דקות אח"כ כבר כל העולם היה עומד בתור ולמחרת כבר
היית בזרועותיו של עופר. הוא רק מחכה להזדמנות, הכלב הזה. אולי
את איתו עכשיו? לא איכפת לי.

אני לא ממשיך לחכות לך. הזמנתי מנעולן שיתקין לי פרק חדש
בחיים. מרגע שהמנעול יתחלף, מפתח הלב שלי כבר לא יהיה אצלך,
וחוץ מזה את כבר לא חוזרת. הבטחת, אבל את לא מקיימת.

יצאתי לפאב, לפגוש את החברה ולחגוג פרק חדש בחיי. אני משאיר
אותך מאחור וממשיך הלאה. מי תרצה לחזור איתי הביתה? כל אחת, זה
לא משנה. אני אזיין לה את הצורה ואנחנו נגמור את הלילה ביחד
מחובקים, והיא תירדם על הצד שלך במיטה. הצד שאמרת שאת חוזרת
אליו.

אז אחרי 5 בירות וכמה בדיחות גסות החברה השכיחו ממני לגמרי את
הכאב ממך, את הצחוק שאת עושה ממני. מיכה סחב אותי עד הדלת
בקומה השנייה ואני כבר בקושי עומד על הרגליים מהבירות וכל
המצב-רוח הזה. כמה רעש אנחנו עושים בחדר מדרגות... פעם זה היה
חשוב לי לא לעשות רעש, אבל אחרי שנה לבד גם לי מותר להתנהג איך
שבא לי. חוזר הביתה לבית ריק.

יש פתק על הדלת. כוס אמק, צבעוני כזה...

"פוצי
באתי ולא היית.
כנראה שאתה כבר לא מחכה לי, החלפת מנעול.
חבל, הבטחתי שאני אחזור.
באתי עם הבן שלך, בועז. שתכיר אותו, שתגיד לו שלום.
אני יודעת שלא ידעת ואני מתנצלת, לא ידעתי איך לספר לך.
עכשיו אני הולכת, אבל אני עוד אחזור.
                                                           
    קושי"

עכשיו אני עומד פה בחלון, ומחכה.
את שוב מתנצלת, מתי את כבר חוזרת?