כשהייתי בת 14,קטנה עדיין,
ממש לא הייתי מסוגלת להגיד כ..ס וז..ן.
הרגשתי שיהיה זה ממש פספוס
להגיע לגיל 15 בלי להגיד ז..ן וכ..ס.
בגיל 16 התקדמתי מעט
הצלחתי לכתוב את המילים בכתב יד.
כ..ס וז..ן הנה אני כותבת
אבל להגיד אותן ממש-עדיין לא מסוגלת.
וכשהייתי בטירונות ולא היה כח לזוז
כולם צעקו מסביבי "ז..ן ז..ן " ואפילו "כ..ס"
אבל אני,מעשה שטן,
לא יכולה להגיד אפילו ז..ן אחד קטן.
זה החינוך.זו המסורת והבושה.
זה ההורים,זו התורה הקדושה
שתופסים לי את הלשון במלקחיים
וממש מסתירים לי את מה שיש בין הרגליים.
זהו.גדלתי.אני כבר בת 22.
יודעת היטב מה מתחבא לו בין הרגליים.
ראיתי לבנים.ראיתי לבנות.
ראיתי סרטים.ראיתי תמונות.
אבל עכשיו - שוד ושבר.שילך כל העולם קיבינמט!
אנ'לא מסוגלת,ממש לא מסוגלת,להגיד "להביא ב..ד". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.