יעלוש

אני כותבת לך מכתב, כי אני מרגישה שזה מגיע לך. את אחד האנשים
היחידים בעולם שאני אוהבת באמת. אני לא חושבת שאני אוהבת אף
אחד בעולם (חוץ ממשפחה, שזאת אהבה אחרת) כמו שאני אוהבת אותך.
אני פשוט סומכת עליך. את השפעת עלי בכל כך הרבה צורות שאני לא
יודעת אם את אפילו מודעת לשליש מהן. אני אפרט לך כמה. אבל
אח"כ. קודם כל, רציתי להגיד לך שאני חושבת שאת הילדה (וכבר לא
כ"כ ילדה) הכי אמיצה והכי אכפתית והכי הגונה והכי ישרה שאני
מכירה (ואת גם הכי חזקה כי את בטניס). אני חושבת שיש לך המון
כוח, בכל הקטע הזה עם איליה איך אמרת לו ואיך ששרדת את כל
התקופה הזאת מבלי להתמוטט מבחינה נפשית, ומבלי להדחיק הרבה ואת
התמודדת עם זה, משהו שאני לא עשיתי עם בעיות שהיו לי, את ממש
הארת לי את הדרך עם החוזק שלך, ועד כמה שאת אומרת שאת לא חזקה
ושאת מצטנעת, אני חושבת שיש לך יותר ויותר כוח, כי את לא
מאמינה בעצמך ואת עדיין מסוגלת להיות החברה הכי טובה בעולם.
כלומר, את לא מודעת לכוח, אבל בכל זאת משתמשת בו. ואני אוהבת
אותך כל כך בגלל שאת כזאת. אני לא אוהבת להשתמש במילה הזאת,
אבל את גיבורה בשבילי. כי את עשית את כל מה שאני לא עשיתי
כשאני הייתי במצב רע. כי את יותר בוגרת ממני והחשיבה שלך הולכת
יותר על רגש מאשר על דמיון, ואני מרגישה שאת נותנת לי המון ואת
יודעת שאני אוהבת לדבר על רגשות וכאלה, ואני תמיד אמצא איתך
נושא מעניין לשיחה ותמיד אנחנו נחשוב ביחד. אני אוהבת לחשוב
איתך. כל המטרה של המכתב הזה היא בעצם להודות לך על זה שאת
מקסימה, ולהודות על זה שאת כל הזמן עוזרת לי. ולהראות לך שאת
לא צריכה להיות כ"כ צנועה כי את הרבה יותר ממה שאת חושבת
ומאמינה שאת. יש בך כל כך הרבה תכונות חשובות ואני מאמינה שאת
עמוק בפנים יודעת שאת כזאת, אבל לא מוכנה להאמין בזה. אין לך
מושג כמה כוח יש לך, את שרדת המון, וגם אני אבל את התמודדת,
ואני נזכרתי להתמודד אחרי 9 שנים, וזה היה בגללך, את גרמת לי
לקחת את עצמי בידים מחדש ולגלות את עצמי מחדש ולראות שאני הרבה
יותר. ואולי זה מה שאת צריכה, לגלות את עצמך מחדש, כי יעלי,
המציאות עולה על כל דמיון. וגם את... אני אוהבת אותך, מותק
שלי.