קושרים את רותי לכיסא והיא צוחקת. העיניים שלה פקוחות באטרף של
כאב מספק. החבל שמהדק את הרגלים שלה לרגלים של הכסא כל כך צמוד
שהסיבים חותכים לה את הבשר. היא מנסה להזיז את הרגלים מצד לצד
ויכולה רק בסנטימטר אחד, גם זה בקושי. החספוס קצר. היא מזיזה
את הרגלים שוב ושוב ושוב, מהר יותר ויותר והדם מתחיל לנזול לה
מהרגל. היא גונחת מהעונג, קשה לה לנשום והיא מנענעת את אצבעות
הרגלים שהתכסו בנוזל הדביק, ומחייכת. מישהו שם לב לגניחות
וסותם לה את הפה במסקינג טייפ שנשאר עוד מהאטימות של החדר
האטום. חתיכה אחת של טייפ לא מספיקה. מוסיפים לה עוד, רצועה
ארוכה שנמשכת מאחורי הראש לקדמתו ונסגרת שוב מאחורה. החיוך
עדיין לא נמחק, אבל אולי זה בגלל שעכשיו הוא דבוק. בכל מקרה
הוא לא מרוצה וממשיך להדביק, מותח את הדבק סביב סביב. שלוש
שכבות. הוא לא מסתפק בפה וממשיך לעטוף אותה, כל הראש עד
העיניים, משאיר רק את האף כדי שתנשום. היא השאירה את העיניים
פקוחות והן בוהות בו מבין המעטה העבה של המסקינג טייפ השקוף.
עוד שתי שכבות ליתר בטחון. אפשר לשמוע את הנשימות המואצות שלה
דרך האף. הוא נותן לה סטירה, ספק להשתיק אותה ספק סתם להוציא
אגרסיות. הסטירה משאירה סימן אדום לוהט על הלחי הלבנה שלה. היא
רועדת. אפשר לראות את הפטמות שלה מזדקרות מבעד לגופיה השחורה.
משום מה זה רק מכעיס אותו עוד יותר והוא מחטיף לה עוד. כאפות,
סטירות, אחר כך גם אגרופים ובעיטות. היא נושמת מהר יותר ומהר,
העיניים שלה מתגלגלות קצת. המכנס הלבן שלה נרטב. היא כולה
רוטטת וכשהוא מנחית עליה ראסיה היא גומרת. הצרחה שלה נשמעת,
אפילו מבעד לכל השכבות שסותמות לה את הפה. הדם ניגר לה מהראש,
מהידיים, מהרגליים, מהבטן. שניה לפני שהיא מתעלפת עוד אפשר
לראות את החיוך הדבילי נמחץ אל הפלסטיק,. והעיניים השחורות
פעורות עם קמטי צחוק מסביב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.