מסתכלת על השעון וכבר שתים בלילה.
עוצמת עיניים ואז הכלב עולה למיטה ומתכרבל בשמיכה. מעיר
אותי... מוציא ממני את השינה. כל כך שקט בבית שמרוב שקט אני
שומעת רעשים...
מפריעה לי הנשימה של עצמי.. מפריעה כל תזוזה... אני מרגישה
שאני רוצה לצרוח...
מתהפכת מצד לצד. פותחת את העיניים ו- חשוך. כל כך חשוך שאני
מתחילה לדמיין דברים, אני מרגישה שאני משתגעת...
קמה מהמיטה, מסתובבת בחדר.. מתעייפת, חוזרת למיטה, מתכסה...
זה נראה כאילו שעבר נצח...
העיניים מתחילות להיסגר..
אני שולחת את המבט האחרון, מסתכלת על השעון..
ורק, שתיים וחמישה...