אני לא כבול אליך
ואת לא כבולה אלי
פשוט הסתבכנו שנינו
ברשת קורי כסף, דקה ועדינה
מתחברים יותר ויותר,
נוגעים יותר ויותר
והרוחות לא יכולות לנו.

אני לא מחזיק בך
ואת לא שלי
את של הערב, ושל הכוכבים
פשוט נתנו, שנינו, יד ביד
זה לזו
איש לאישה
ואצבעותינו השתלבו
עד כדי כאב רגעי
עד כדי חיבוק.

את רוחצת את פני בדמעות מתוקות
מזווית העין
את מעוורת את עיני בקימורים
ולא נותר לי אלא לגשש
גשש בלש בחוש מישוש
נפתרת כל תעלומה
ומתגלים להרף עין
כל השלמות וכל היופי
הנחבאים בתוך קפלי יום יום.