באין גופך עמי....
אבוא אלייך בשקט
בין געגועי ליל חרש,
אתחבא בצל הזיכרונות
ולא תוכלי לראות,
אתרקם בחלומך
בעת נומך,
מבתולייך אנתקך
ואל החשק אזימך
בקסם המילה
שעוד בבוקר נאמרה.
אטייל על גבעות שדייך
ואדמיין נעימת גניחותייך,
אתחפר בגבעת ערוותך
ואדמיין תחנוני דגדגנך.
ויש גופך עמי...
ובעלות היום
יסתיים החלום
ואוכל שוב להביט
באהבתי החשאית,
ביגון עינייך המשונות
שלאור השמש גוון מחליפות,
אחבקך, אנשקך,
לזרועותיי אאמצך,
את שדייך אמעך,
את בגדייך אפשוט
ועל שפת הנחל, ערומה,
בין מים רבים, זקופה,
ארעד למול יופייך המהמם,
לא אדבר-אתבונן דומם
כמה לאהבה המרטיטה חושים
כקרני השמש המפזזות בין העצים.
14/05/02 © |
