|
ניסיתי לחכות עד חצות
ניסיתי לדחות למחר את הכאב
לשמור על השפיות
עוד יום
רציתי לקום בבוקר ולדעת "שרדתי"
רציתי לספר לפרנקי שהצלחתי אתמול
שיום שלם לא נשברתי
עוד שעה
רציתי ללכת לגהנום ההוא
לנסוע לנוסטלגיה המבודדת ההיא
לשבת בכיתה הקרה
עוד דקה
רציתי לחייך כל היום
לרקוד בהפסקה
לספר בדיחות
עוד שנייה
אבל נשברתי
ובכיתי
וצרחתי
וקיללתי
ונשבעתי
וחשבתי
עליך
עוד שריטה |
|
|
מתפלא אנוכי לאן
הלכתי ומדוע
צריכה להיות קשה
יותר הדרך
חזרה.
בועז במליציות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.