אני יודעת שזה נשמע מצחיק, אבל רק בזכות זה שלימדתי את יריב
איך לשחק וויסט בשלושת רבעי שעה הבנתי מה אני מחפשת ולמה דן לא
יכול לתת לי את זה.
כשאתה רוצה מישהו כל כך עד כדי מוכנות לעשות מעצמך צחוק, עד
כדי שהתנדבת להיות יד רביעית במשחק שאינך מכיר כדי שתהיה לך
ההזדמנות להיות עם מישהי שמצאה חן בעיניך.
תוך שלושת רבעי שעה אוספים אותו לשחק וויסט ואני מסבירה ככל
יכולתי על המשחק הלא-כל-כך פשוט הזה, יודעת שיעשה מעצמו צחוק
ומנסה לטעת בו ביטחון, אך לשוא. הוא הולך להיות גרוע. אני
יודעת את זה, הוא יודע את זה, ובקרוב כולם יגלו את זה. אבל זה
לא משנה. אם הייתי היא הייתי מתמוגגת מהמעשה הנאצל הזה,
מחוייכת כולי מהעובדה שמישהו היה מוכן לעשות צחוק מעצמו,
בשבילי.
את הצעד הזה היוצא מהרגיל דן לא היה עושה בשבילי, בחיים. אז זה
למה. אני נפרדת ממנו. מחר. בגלל הוויסט.