אתך
אתך התבוננתי בצוקים הלבנים
הנשברים אל מי האוקיאנוס הכחולים,
אתך חייכתי ללא קץ
בכל עת שציירתי את דמותך,
אתך נולדו הזיכרונות המתוקים
של כל השעות היפות שהיינו חולקים,
אתך נולדו החלומות המקסימים
אשר היוו את הבריזה לחיים,
אתך נולדו רגשות האהבה
כאשר מלה שלי את מילתך פגשה,
אתך עננים שריחפו בשמיים ושינו צורתם
תמיד קיפלו דמותך בחובם,
אתך האהבה הייתה בלתי מוגבלת ובלי סייגים
מהיותה מיוחדת ואל- חושית,
אתך הגיע החורף וגלים מתרסקים אל משברי החוף
ונולדה הידיעה שאינך שלי....והדמעות זולגות,
אתך למדתי לאהוב...
האם בהליכתך תתני לי לכאוב?
6/12/02 ©
