הים מעולם לא היה רגוע יותר, והשקיעה כישפה את השמים.
הייתי בדרכי הביתה, היה זה יום השנה הראשון לנישואי עם אנה.
מזה חודש שתכננתי את ההפתעה לכבודה - ארוחת ערב זוגית לאור
נרות, ולהגיש לה טבעת משובצת יהלומים, כאשר בפנים חרוטות
המילים " את משלימה אותי ", ולסיומו של ערב מוצלח שכרתי יאכטה
מפוארת ודאגתי לשים בקבוק שמפניה בכד קרח.
סיימתי את העבודה מוקדם מהרגיל, כדי לחזור ביתה ולהכין את
התפאורה.
אנה נעדרה מהארץ לרגל פגישת עסקים באירופה והייתה אמורה לחזור
מאוחר יותר. למרות שדיברנו כל יום, הרגשתי כאילו אני עומד
לפגוש אותה בפעם הראשונה. וכך, כאשר רוח התרגשות חולפת על פני
הגעתי לביתנו הקט הנושק לחוף הים התיכון.
הוצאתי את כל המצרכים ואת הטבעת שהייתה ארוזה בקופסה נוצצת
ונכנסתי לבית, הנחתי את המצרכים במטבח והתכוננתי לעלות לחדר
השינה כאשר ראיתי משהו שונה שתפס את עיני.
על השולחן בכניסה נחו להם שני כוסות ריקות ולצידן בקבוק יין.
שמעתי רעשים מלמעלה, בתחילה קצת נבהלתי, אך לאחר רגע התבהר לי
- אנה הצליחה להפתיע אותי, חזרה הביתה לפני ומתכננת איזה רגע
אינטימי בשבילי.
לקחתי את  שני הכוסות ואת בקבוק היין שהיה חצי ריק משום מה,
ועליתי במעלה המדרגות.
הקולות שנשמעו עמומים קודם, היו יותר בהירים ונשמעו כגניחות
הנאה, לא יכולתי לעצור את התרגשותי הרבה, עבר זמן מה מאז שאנה
ואני עשינו אהבה, והערב הזה היה מושלם בשביל להעלות זכרונות.
ככל שהתקרבתי לדלת, הגניחות נעשו יותר ויותר מהירות וחזקות.
כיצד הצליחה להפתיע אותי, איך לא צפיתי את זה ? כל כך התענגתי
לקולה המענג, למגע ידה המלטף, ולסקס הפרוע שהיה גורם לשמיים
לבכות...
פתחתי את הדלת בצעדי חרש, אך שום דבר לא הכין אותי למחזה
שעמדתי לראות - אנה הייתה עירומה, שרועה על המיטה, גונחת מהנאה
ומעליה רוכן חברי הטוב ביותר, נדב. חבר ילדות שהייתי נותן הכל
בשבילו אך בשום אופן לא את אשתי.
כוסות היין והבקבוק נשמטו מידי, מתנפצים על הריצפה לקול
האורגזמה שני האנשים הקרובים אלי ביותר.
ליבי התנפץ עם הכוסות.  שניהם נאלמו דום.  הזמן נעצר.
איך הייתי סומא מכדי לראות, כיצד הייתי תמים שהולך שולל ?! לא
יכולתי לחזות במראה הזה שישאר לעד חקוק בזכרוני. סגרתי את הדלת
בטריקה. חלפתי בריצה על פני המדרגות ופרצתי החוצה כסערה.
הייתי זקוק לנקות את הראש. הרגשתי כאילו הוכיתי על ידי ברק.
הייתי חייב לשלוף את הסכין מהגב, הייתי חייב לברוח.
רגליי הביאוני למרינה, שם עגנה הספינה, ממתינה לי ולאנה כדי
להפליג לעבר האופק כשבליבנו רוח חדשה.
רוח זו התחלפה ברוח של זעם ועצב, ובעודי מעלה את העוגן החלטתי
שלקרקע יבשה אינני חוזר.
הפניתי את החרטום לכיוון האופק השחור ובכוח מנועים מלא הפלגתי
את מצולות הצער והיגון, אל הלא נודע.
השמש הספיקה לעלות ולשקוע, אך לא עזבתי את ההגה. נאחזתי בהגה
כבגלגל הצלה, הייתי חייב לברוח מהעולם, מעצמי..
בחצות הליל המנוע דמם, וכך מצאתי את עצמי פצוע לב, טובע בדמעות
עצב על ספינה מוקפת ללא כל אינדיקציה לגבי המיקום.
חלומות על התקופות היפות עם אנה, על הפגישה הראשונה בה שפכתי
צלחת רביולי על חולצתה. הפעם הראשונה ששכבנו שבה הודיעה לי
שהיא אינה כבר בתולה. את ההפתעה על פניה למשמע הצעת הנישואין
כאשר לקחתי אותה ממקום עבודתה לחוף הים, ושם לאור האבוקות
הבוערות שיצרו צורת לב   ואת שמותינו, לקול אדוות הגלים כרעתי
על ברך וענדתי לה את הטבעת.
הכל התנפץ בזכרי את הטבעת, הכנסתי יד לכיס והוצאתי את טבעת
היהלום. קראתי את השורה הפנימית " את משלימה אותי ", לא יכולתי
לעמוד יותר בסערת הרגשות הפנימית שהתחוללה בתוכי. ירדתי לסיפון
התחתון, ושם נחו להם אזיקים עם כיסוי פרווה. אותם האזיקים
שנועדו להנאה עכשיו יקחו ממני את הסבל. לקחתי את האזיקים
וחזרתי לסיפון העליון.
בדופן השמאלית שכנו להם שני בקבוקי חמצן המיועדים לצלילה.
קשרתי את עצמי לאחד הבקבוקים, נעמדתי בקצה הספינה מוכן להיפרד
מהחיים.
הלב ממילא מת, הגיע הרגע שהגוף יצטרף אליו. שאפתי נשימה אחרונה
מאויר הליל הקריר, וקפצתי למים השחורים.
מגע המים היה קר, ולאחר שנייה התחלתי לצלול פנימה בעקבות בקבוק
החמצן, חשבתי כמה אירוני שבקבוק חמצן, הוא זה שיגזול ממני את
האוויר.
המים היו שחורים ועכורים, כעבור דקה התחלתי להתפתל, יצר
ההישרדות גבר על הרצון למות, אך גורלי נחרץ.
רגע לפני שאיבדתי את ההכרה, וידעתי שאחריה המוות הבלתי
נמנע,הצלחתי למלמל אל תוך מצולותיו השחורים של האוקיינוס
האטלנטי " אנה " ...