לילה יורד על עין גדי.
כולם הלכו לרקוד בדיסקו ואני, אני נעמד, עוצר את נשימתי אל מול
המראה של ים המלח הפרוש תחתי, ים אין סופי ככה סתם באמצע
המדבר השקט ששומר את סודותיו, בין הצוקים האיתנים שצופים עליו
כבר מאות שנים.
בזמן שכולם קופצים לצלילי המוסיקה המטאלית מחרישת האזניים אני
נעצר לחלוק כבוד ליצירת אומנות אמיתית, של האמן הטוב ביקום
שממשיך ליצור במשך מיליוני שנים- הטבע המופלא.
השקט הקוסמי ששורר במקום מקצין את כל הרגשות, כל חברי לכיתה
ולשכבה מצויים כמה מטרים מפה אבל יש שקט אולי זה מה שגורם
להרגשת הבדידות.
גם הסלעים שקטים וגם הם בודדים- אבל הם חזקים ומחזיקים מעמד
מאות שנים, אני רק אדם בשר ודם, את הסלעים הרוח והסערות לא
חירבו אבל הסערה הפנימית שמתחוללת בתוכי כעת יכולה למוטט אותי
זה המדבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.