הרמתי את עיני, ואז ניפגש המבט. יכולתי לשמוע את רחש האוויר
נשאף לראותי, חשתי בצלעותיי עולות, ויורדות. את האוויר יוצא
בתורו מבין שפתי. הרגע נמתח, הרמתי את ידי להזיז קווצת שיער,
אולם במחשבה שנייה, רק נגעתי בה קלות. היא מצאה חן בעיני כך
במקומה, רכה, רפויה, סוררת על מצחי.
כל זה בשבריר השנייה שהרמתי את עיני, ומבטנו הצטלב. עיניו
ירוקות, רושפות אש, תשוקה. שפתיו התעקלו למעין חיוך אלכסוני,
שובב, תאב. הרגע נמשך ונמשך, ועד שהוא חלף על פני, כבר יכולתי
לראות אותנו עירומים, מזיעים, הוא מנשק אותי בלהט כמותו לא
ידעתי מעולם, אני מתפתלת בין ידיו, כמו לא יודעת מנוח. ואז
מוצאת את השלווה.
אחר כך, בזמן אחר, אזרתי עוז להגיד שלום, רק שלום ולא יותר. אך
זה כל מה שהיה צריך. חיש מהר הוא הוסיף על היד שהושטתי לו את
כל כולי, טווה סביבי קורים של תשוקה. בלילות בודדים במיוחד,
הייתי חושבת עליו. כמה הוא חזק. איך ייקח אותי בזרועותיו. לא
רציתי יותר מזה, רק להרגיש את גופו, חומו. לראות אותו אובד
בתשוקתו. אלי.
המילה האחת, פתחה את הסכר שבינינו, והמילים החלו לזרום
חופשיות. עם המילים, גדלה ההבנה שכל שיש בינינו היא רק תשוקה.
עם המילים, גדלה התשוקה.
אולי היה עדיף בלי המילים. אז הכל היה נשאר כמו באותו רגע
ראשון, רגע אחד ארוך, נמתח, מתפתל, נוטף. דווקא המילים, שאליהן
אני פונה תמיד, דווקא המילים היו בעוכרי. לבסוף,כשאסף אותי
אליו, הריח שלו עולה באפי, לא ריח הגוף שדמיינתי, אמיתי, פראי,
לא מתחשב במה שמותר או אסור, אלא בושם אחר הציף אותי , ניחוח
יוקרתי, קר, רחוק. כמו פסגת הר.
ומלותיו, מלותיו חתכו בי כסכין, קרות כקרח. ניסיתי לקרוא בין
השורות, אולם יצרתי יש מאין. לא היה דבר בין השורות. היו רק
המילים שלו, הקרות, החותכות -
אני חרמן, תתפשטי. אהה, זה בסדר לך ?
לא, זה לא בסדר לי. קמתי, זקפתו מגוחכת לפתע. התלבשתי. חבל
שהתפשטתי מלכתחילה. שלום, סיננתי בלי קול, טורקת את הדלת אחרי.
מן הרגע שהבנתי, ועד לרגע שיצאתי מן החדר, שוב הרגשתי את אותה
תחושה של זמן כבד, כמו בתוך מים. משהבנתי ועד שיצאתי, הזמן כמו
נמתח לאט ואז חזר לגודלו המקורי במין סטירה חדה, כשיצאתי אל
הלילה, שעטף אותי, מנסה להסתיר את הבושה, ההשפלה, שלי, שלו.
תחושת זילות אפפה אותי, בעוד המילים מהדהדות. לו רק יכולתי
לשכוח.
דווקא כשהמילים, הן המשמעות היחידה שלי, אני נשאבת אל בין
השורות. אל היש שאני יוצרת מאין. המערבולת האימתנית שלי. |
