כשעל עיניו חושבת, זוהרות כמו שמש.
ועל שערו, בהיר יותר מאמש.
חושבת, מרגישה,
בשבילו זה פשוט אותו-הדבר.
אני כבר מרגישה שאני לא יכולה!
אני כל-הזמן חושבת רק עליו.
הוא פשוט לא יוצא לי מהראש!
ואני נזכרת בו, בחברה שלו,
ואז, על פניי דמעות פתאום זורמות.
לצלילי קולו היפה, שאני משמיעה בראשי כל עוד יכולה.
אני חושבת הקנאה.
למה אני מקנאה?
למה הוא לא יוצא לי מהראש?
הוא פשוט מסובב לי את הראש!
אני מרגישה שאני כלום בעיניו.
הלוואי שהייתי שונה.
בשביל שהוא יאהב אותי.
וכל-הזמן, דמעה אחר דמעה זורמת.
ושוב, עליו חושבת.
על המבט המדהים,
על כמה שהוא חמוד!
ואז, עוד פעם,
על החברה שלו.
הוא ממש מאוהב בה!
ואני, אני מתחילה לשנוא אותה.
למה יש כל-כך הרבה סבל בעולם?
למה הקנאה משתחררת?
אי-אפשר יותר.
אני מיואשת, מרגישה כמו סתם חרק.
חרק קטן ומכוער.
למה הוא לא מבין?
למה הוא לא מבין שהוא הדבר היחיד שחשוב לי בחיים?
אני אעשה הכל למענו.
והכל בשביל שיבין.
ואולי, ביום מן הימים,
כל הסבל ייעלם.
אבל אולי,
רק אולי,
אולי אחד קטן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.