כשישבתי על ההר והסתכלתי למטה
והרחוב נראה כל כך קטן
כשנכנסתי חזרה לאוטו שלי
שפתאום נראה כל כך ישן
נסעתי לי בגשם, נתתי לדרך להוביל
התפללתי לראות אותה יושבת שם
יושבת או הולכת עם הכלב על השביל
השביל היה ריק כמו הלב שלה
הלב שלה, הלב שלי, הלב שהפסיק לפעום
כשנכנסתי לבית והיא התלוננה שאני רטובה מהגשם
והיא לא ידעה שזה לא היה הגשם
זה היה הדמעות שלי
הדמעות שלי עליה.. עליי ועליה
הסתכלתי עליה.. על כולה
ילדה יפה עם חלוק לבן שישבה ליד האח
מנסה להתחמם מהאש שדלקה.. בליבי.
"אם החלטת ללכת אז אל תחזרי" אמרתי
כיביתי את האור והלכתי לישון
ובבוקר היא לא הייתה שם
היא בטח כעסה שלא באתי להלוויה שלה
ואולי בגלל זה היא חזרה.. |
