הסיפור הזה מוקדש לנער הכי מדהים שאי פעם הכרתי!(השם חסוי...)
אתה באמת בנאדם מושלם!
לעולם לא אשכח אותך! ותזכור תמיד שאני אוהב אותך...




"תכירו, מירי זה אודי, אודי זו מירי"
"נעים מאוד" הושיט לי את היד וחייך
איזה חיוך מקסים! "נעים מאוד" לחצנו ידיים
אבישי הכיר לי את שאר החבר'ה ומהר מאוד גילית שאני לא היחידה
שהוקסמה מהחיוך המדהים הזה של אודי! על כל אחד שהיה לו חיוך
יפה היו אומרים 'יש לו חיוך כמו של אודי' וזה אומר שזה מחמאה
גדולה!
"למה את שקטה?" ניגש אליי אבישי
"לא שקטה, פשוט עייפה" עניתי בקול שקט
"אני גם מאמין לך. תעבדי אולי על אחרים אבל עליי לא תצליחי, מה
נסגר?"
"כלום באמת שכלום" מה הוא רוצה שאני יגיד? 'אבישי! שמתי עין על
אודי! סדר לי אותו! נו באמת!
"אני יודע שקרה משהו ואת לא מספרת, אם הייתי יודע איך להכריח
אותך!" הוא עשה פרצוף עצוב אבל תוך שנייה הפרצוף העצוב נהפך
לפרצוף עם חיוך מוזר ועיניים שזוממות משהו
"מה, מה אתה כבר מתכנן??? תיזהר אני יחנוק אותך!" שמתי ת'ידיים
שלי על הצוואר שלו שיחשוב שאני רצינית
"כלום.. שום כלום.. אודיייייייייי!!!!!! בוא אחי, בוא לפה דקה"
צעק לאודי
"אתה מת! אתה לא חיי! מה אתה זומם?!"
"לא יודע אני יחשוב על זה, אם אני ימות אז אני יכול לעשות מה
שבא לי" וחייך
ראיתי את אודי ממש קרוב אלינו "כן גבר מה רצית?" ושוב החיוך
המדהים הזה
"שמעתי יש לך כבר מעריצות חדשות" קרץ לו
"אה באמת? מי אלו?" הוא התיישב ליד אבישי
שמתי לאבישי כאפה קטנה "זה ליטוף לעומת מה שתחטוף אם תעשה
שטויות" לחשתי לו בשקט באוזן
"למה מכות כשאפשר באלימות?" אמר אודי ושניהם צחקו
הייתי יותר מידי בלחץ ידעתי שאבישי בלי שאני יגיד לו כבר הבין
הכל.. הוא פשוט רואה אותי שקוף!
"טוב אני משאיר אתכם פה לבד ולא אפריע" אמר אבישי טפח על הגב
של אודי קם והלך
"את מסמיקה או שסתם נידמה לי?" אודי התקרב אליי מהצב השני של
הספסל
"לא פשוט קצת קר לי, כשקר הלחיים אדומות טיפה יותר" ידעתי שזה
תרוץ עלוב מידי אבל אם הוא יקנה את זה אז זה טוב!
הוא קם הוריד את המעיל שלו והושיט לי
"ניראה לך?! אתה תמות מקור! שים על עצמך"
"ומה עדיף שיפה כמוך תמות מקור?" ושוב החיוך ההורס! "בעצם יש
לי רעיון" הוא שם את המעיל על עצמו התיישב קרוב אליי ואז אמר
"אם תחבקי אותי תרוויחי חום
חיבקתי אותו ועצמתי עיניים "איזה יום מקסים" חשבתי לעצמי
חלמתי שעוד חודש ככה נהיה שוב מחובקים אבל אז כבר נהיה לא רק
ידידים
ישבנו בחיבוק בערך שעה שאר החבר'ה היו בסביבה השתוללו והכל
ומידי פעם מישהו היה בא ומתיישב לידנו אומר משהו יושב קצת ואז
הולך ומשתגע שוב איתם
שחזרנו הביתה שלחתי לאבישי הודעה 'כשאתה מגיע לבית, תרים אלי
טלפון'
חיכיתי חצי שעה הוא עוד לא התקשר
לא דאגתי לו כי אני מכירה את אבישי הוא אחד כזה שילווה את כולם
עד דלת הבית ולא משנה איפה גרים ואחרי שכולם חזרו בשלום הביתה
רק אז הוא ילך אל הבית שלו.
אחרי בערך שעה צלצל הפלפון שלי וראיתי בשיחה מזוהה שזה סוף סוף
אבישי!
"אבישיייייי!!!!" צעקתי ישר כשעניתי לשיחה
"הופה מישהי ממש אבל ממש שמחה שאני מתקשר אליה! תגידי את לא
מתביישת? השעה 2 יש מחר בית ספר ואת לא יושנת?!"
"שמע אני חייבת להגיד לך שאני פשוט מתה עלייך!" דיברתי
מהתרגשות
"לפני כמה שעות שמת לי כאפה עכשיו את מתה עליי?" ידעתי שהוא
ציני
"אני עם פיצול אישיות! אבל אתה תותח!"
"טוב עכשיו אני דורש תיעוד מלא מה היה לכם על מה דיברתם
ה-כ-ל!"
"אמ... טוב אז ככה, התחלנו בזה שדיברנו על הקור הוא הציע לי את
המעיל שלו והכל הוא אמרתי 'לו אתה תמות מקור אתה משוגע שים את
המעיל!' הוא כזה 'מה שיפה כמוך תמות מקור!?' איזה חמוד!!!!!!
אין! אחרי זה הוא שם את המעיל אמר לי תחבקי אותי ואז יהיה לך
חם, וחיבקתי אותו ואז לא רציתי לעזוב אותו! אבישי אתה המלך!"
"שמעי אני יודע... סתם סתם נו ומה היה עוד? זה הכל ? חיבוק?"
הוא נישמע היה מאוכזב
"כן לא החלפנו טלפונים או משהו"
"אוקיי אני אסדר ככה שיהיה לו את המספר שלך!
מחר תוכלי להיפגש איתנו?"
"איזה רעיון שוב עלה לך?" פחדתי לשמוע את התשובה
"אני יגיד לו שיעזור לי לארגן את כולם ואני יביא לו את המספר
שלך ועוד 2 ילדים, בנים אל תדאגי, ואז הוא יתקשר אלייך,
וכשתדברו תגידי שאין לך את המספר שלו ולכל מקרה שיביא לך אם לא
תצליחי להשיג אותי כי אני כל הזמן מדבר בטלפון וקשה להשיג אותי
וכל השטויות האלה, מובן?"
"כן המפקד!"
"עמוד נוח"
צחקנו
"ואי אתה באמת תותח! אין אני מאושרת! תודה לך אני הולך לישון
נשמה לילה טוב וחלומות פז"
"גם לך מתוקה לילה טוב ותחלמי על אודי אבל קודם עליי!" באמת
חלמתי על אודי... על אבישי לא אבל על אודי! כל הלילה! וחשבתי
עליו כשקמתי וגם בבית הספר! כל הזמן!
למחרת כמו שאבישי אמר קיבלתי טלפון ולשמחתי הרבה זה היה אודי!
האחד והיחיד!
הוא הזמין אותי לפגישה עם החבר'ה וכשיימנו לדבר הייתי כל כך
מאושרת! שעתיים רצתי בבית עשיתי סיבובים בחדר והייתי מאושרת עד
גג העולם!
"חמודה יש לך טלפון" שמעתי את אמא צועקת
"מי זה?" שאלתי
"אבישי"
רצתי אל הטלפון "מה קורה איש?" שאלתי כשאני עדיין מאושרת
"נו מירי לקחת את הטלפון שלו?!"
"את המה?!" הפסקתי לעשות סיבובית בחדר ונעמדתי
"את המספר טלפון של אודי יא חכמה! אל תגידי שלא לקחת!" הוא היה
נישמע די כועס..
"ואיייייייייייי!!!!! שכחתי מזה לגמרי! הייתי כל כך מעופפת
כשהוא התקשר אליי ששכחתי לשאול אותו מה המספר שלו! ואייייייי
איזה אהבלה אני!!! דיי אבישי אני מפגרת! הרסתי!!!" באתי
לבכות!
"אל תדאגי אני אחשוב על עוד משהו, אבל את גאונה!" שוב נישמע
עצבני
"אני מתה! מתה! מתה עלייך!" צעקתי
"אבל חסר לך אם את הורסת את התוכנית השנייה שלי! שמעת אותי
טוב?"
"כן המפקד"
"טוב יאללה תישארי בעמוד דום! חחחחחח... סתם, יאללה חמודה נדבר
בהמשך ותיזכרי שאת מהיום כל יום צריכה להיראות מליון דולר!
תחשבי על אודי תביני למה" צחקק
"אוקיי בה ביי חומד ותודה אני מתה עלייך הכי, הכי! מואההה"
"גם אני מת עלייך, יום טוב לך"
"יום יפה"
באמת יום יפה! גם דיברתי עם אודי בטלפון וגם אני אראה אותו
היום! היום הכי יפה שיכול להיות!
עם הזמן אני ואודי נהיינו ידידים ממש טובים
כל פעם שהוא היה יוצא לאיזשהו מקום היה מתקשר אליי כשכולו לחוץ
"מירי! את חייבת להציל אותי! אני לא יודע מה לשים על עצמי!
בואי מהר לפה!" ואז הייתי באה אליו הייתי מוצאת משהו שילבש
שיתאים גם למקום וגם למזג-אוויר והוא היה יוצא מאושר
וכנ"ל לגבי, כל פעם שהייתי יוצאת הייתי מודיע לו מראש באיזה
שעה הוא חייב להתייצב אצלי וחצי שעה היינו מתווכחים אם מה שאני
לובשת יפה או לא! תמיד היה אומר לי שהכל יפה עליי, ותמיד הייתה
לי בעיה כמעט עם כל מה שלבשתי כי הרוב חשבתי שיושב עליי פשוט
לא יפה! ואחרי שהיה מצליח לשכנע אותי שזה יפה הייתי יוצאת בראש
שקט
"אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך תאמיני לי מירי את משהו
מיוחד!" אמר לי יום אחד כשבאתי לעזור לו להתכונן לדייט עם איזו
אחת
"תאמין לי שאתה עוד יותר מיוחד, יש לי מזל שאני מכירה אותך"
קרצתי
"איזה מתוקה!" הוא חייך התקרב והביא לי נשיקה בלחי
"לא הרגשתי נסה שוב" סובבתי את הראש והוא נתן לי נשיקה בלחי
השנייה
"ועכשיו?" שאל
"אין חסר משהו, אני פשוט לא מרגישה, עד שאני לא ארגיש"
"סחטנית" קרץ ונתן לי 2 נשיקות נוספות
"או! עכשיו הרגשתי" חייכתי
"אז מה את אומרת אם אני ישים את השחורה ההיא זוכרת ששמתי
במסיבה של זיו?" הוא פתח את הארון וניסה למצוא אותה
"האמת ניראה לי יהיה לך יותר יפה חולצה לבנה" לחשתי
"באמת? מה שחור לא יפה לי?" הוא הפסיק את החיפוש
"יפה לך הכל, אבל לבן יותר.
בשחור אתה ניראה יותר שחום, יפה לך יותר צבעים בהירים"
"את רומזת שבשחור אני ניראה חומני כזה?" הוא עשה פרצוף עצוב
"מה פתאום! בשחור אתה יותר סקסי אז תשמור את החולצה השחורה
ללילה שלנו היום" וקרצתי לו
"לא רוצה! אמרת שאני חומני!" עשה פרצוף נעלב שוב
"לא נכון" גם אני עשיתי פרצוף עצוב
"טוב אני אסלח לך אם אני אקבל נשיקה" חייך והצביע על הלחי שלו
קמתי ונתתי לו נשיקה מכל הלב
"עכשיו אבל הלחי השניה מקופחת, זה לא הולך ככה" סיבב את הראש
והצביע על הלחי השניה
עוד נשיקה ענקית
"איזה נשיקות חלומיות, בואי נתחתן ואז כל בוקר אני אקום
לנשיקות האלה!"
"יאללה מתחתנים?" צחקתי
"אוקיי נקבע תאריך ונתחתן, אבל תני לי זמן למצוא טבעת שווה"
"קח ת'זמן" חייכתי
"אני צריך לעשות שמניות בשביל שאוכל למצוא טבעת שווה ויפה
כמוך..."
כמה שהוא מתוק!!! וחמוד!!! אוי חבל שהוא לא רציני!
"אני לא עד כדי כך יפה לא להגזים, אם כבר מישהו יפה לאללה זה
אתה" אמרתי אחרי כמה שניות של הרהור
"חחחח.. מצחיקה את! הנה סתכלי במראה, תיראי עד כמה שאת יפה!
ותיראי אותי, אני מתפלא איך המראה לא נשברת.."
"עלק אתה מכוער! שקט! אם היית מכוער לא היית מבוקש!" השתתקנו
שנינו
"אני?! מבוקש?!" הוא אמר את זה בקול מלגלג
"כן, כן! אתה! מבוקש!"
"אני ירגיש מבוקש רק שאחת מושלמת כמוך תירצה להיות איתי"
"סבבה, כשנתחתן נהיה כל הזמן ביחד" חייכתי
"אודייייי!" אחותו נכנסה לחדר
"לילך אמרתי לך כשאת באה לחדר צריך לדפוק נכון מתוקה?" הוא
הרים אותה על הידיים ונישק אותה
"אני מפריעה?" שאלה בקול שקט
"מה פתאום! תכירי זו מירי היפה, מירי תכירי זו לילך הדוגמנית"
"את יפה" היא אמרה לי
"תודה חמודה גם את יפיופה"
"מתי אתה יוצא? אמא אמרה שתחכה שהיא תחזור ואז תלך" היא אמרה
לאודי
"בסדר אני אחכה, בנתיים אני אתארגן ואנחנו כבר נצא לסלון נשב
איתך בסדר?" הוא נתן לה נשיקה הוריד אותה מהידיים
"אבל מהר אודי, כי משעמם לי" היא אמרה לפני שיצאה מהחדר
"אני אמהר אם אני אקבל נשיקה" היא רצה נתנה לו נשיקה והלכה
מהחדר
"אוי כמה שאני מסומם מהנשיקות שלה" אמר לי כשהיא יצאה
חייכתי "איזה חמודים אתם ביחד! פעם ראשונה אח ואחות שלא
רבים!"
"רבים ועוד איך! אבל אני עדיין אוהב אותה"
"חמוד אתה פשוט חמוד"
"אתה יפה פשוט יפה! יאללה בואי נמצא מה ללבוש למה ניראה לי אני
כבר מאחר"
חיפשנו וחיפשנו, והוא כבר נלחץ אבל בסופו של דבר הוא לבש חולצה
לבנה ויפה עם ג'ינס מהמם של קרוקר
"כמה שאני מודה לך מתוקה!" ושוב נתן לי נשיקה
ישבנו קצת בסלון אני אודי ואחותו ואז אמא שלו הגיע
מה זה כל המשפחה שלו יפה? אודי יפה! אחותו יפה! גם אמא שלו
יפה!?
"טוב אנחנו זזים, להת'" אמר ויצאנו
"איזה אמא יפה יש לך" אמרתי כשנכנסנו למעלית
"את מתארת לעצמך שהיא הורידה 30 קילו? היא הייתה שמנה ועכשיו
תיראי אותה" הוא דיבר תוך כדי שהוא מסדר את השיער
"אתה עקום תביא אני יעזור לך" התחלתי לסדר לו את השיער ותוך
כדי דיברנו "אני אתנחל אצלך 24 שעות ביממה ואולי ככה אני יוריד
גם 30 קילו"
"את מוזמנת לגור אצלי, ולגור איתי" קרץ
"היום אני יעביר את החפצים" חייכתי אליו
"אוקיי, כשאני חוזר הביתה את מחכה לי מתחת לשמיכה עם הפתעה"
שוב קרץ
הוא ליווה אותי עד הבית אמר להת' והזכיר לי שאני צריכה להספיק
להעביר את הדברים שלי אליו
צחקנו קצת ואז הוא הלך לכיוון המקום בו הוא אמור להיפגש עם
החברים שלו ומשם הם הולכים לאיזה מקום
כשעליתי לבית ישר צלצלתי לאבישי "אבישי!!!!" צעקתי מהתרגשות
"ככככן????" הוא ניסה להישמע גם מתרגש, בעצם הוא חיכה אותי!
"אני חולה עלייך!!!" צעקתי שוב מתרגשת
"את זה אני כבר יודע"
"ייבוש?"
"לא מה פתאום, את יודעת שאני מת עלייך!"
"צודק"
"מה קפץ עלייך שפתאום את מתקשרת להגיד?"
"עכשיו באתי מאודי, איזה חמוד! קבענו שנתחתן"
"הופהההה! אני רואה העניינים הולכים מהר מידי!"
"אתה לא עוקב כמו שצריך"
"ברור לך מי השושבין לא?"
"כן חשבתי על רועי"
"יואו! זה ייבוש!"
"סתאאאאאם! אתה ורק אתה!"
"ככה יותר טוב! שומעת חמודה אני זז לאימון אני אדבר איתך כבר
אחר כך"
"אתה והכדורגל שלך! תהיה בריא!"
"תודה, בה ביי חמודה"
"בה ביי נשמה"
ככה לאט, לאט, עבר לו חודש..
אבישי כל פעם היה מתקשר מארגן פגישה והתחיל לקחת את העניין של
החבר'ה ברצינות..
זה כאילו שנהיינו חבורת רחוב כזאת
לא אהבתי את הרעיון, אבל אהבתי את האנשים!
במיוחד את אודי...
פה ושם היו באים חדשים..
יום אחד אלעד, אחד מהחבר'ה שלנו יצא עם איזו מישהו מבית ספר
אחר.
הם הלכו לסרט, וזה היה יום שישי, במקרה עברנו בלילה בסביבות
ה12 ליד הקניון וראינו אותם.
הם החליטו שגם ככה משעמם לחזור עכשיו לבתים אז הצטרפו אלינו
"ראית איזה יפה היא?!"
"היא מושלמת"
"היא מהממת"
בלה בלה בלה!
איזה לא!
מה מצאו בה?!
היא נמוכה! אוקיי יש לה חיוך יפה אבל זהו! לא יותר! אין בה
משהו מיוחד! אין!
היא ניראת חמודה, אבל לא שיא היופי..
ראיתי שאבישי ואודי ממש נדבקו אליה
שיהנו!
שבוע שלם אבישי זיין לי ת'שכל שהיא ממש חמודה
לידר, אחת הבנות מהחבר'ה, נהייתה חברה טובה שלי
גם היא ממש נדלקה על אודי.. בעצם היא ממש התאהבה בו
מצד אחד זה היה די טוב, לי ולה היה משהו משותף לדבר עליו כל
הזמן- אודי
אף פעם לא נגמר לנו נושאם לשיחה עליו
תמיד היה משהו חדש, משהו שאפשר לדון בו.. כמובן הכל היה קשור
ב...אודי!
"ניראה לי הוא הילד הכי מושלם והכי מאושר בעולם" אמרתי לה
כשהייתי אצלה
"מאיפה זה בא לך?" היא שאלה אותי מופתעת
"תיראי אותו, איך שהוא כל הזמן אבל כל הזמן שמח ומאושר! איך
שהוא כל הזמן כזה חם ואוהב, איך שהוא כל הזמן ניראה כמו מליון
דולר! אני אומרת לך לא חסר לו כלום בחיים האלה!"
"אולי יש דברים שאנחנו לא יודעות עליו?..." שאלה בטון מוזר
ומפחיד כזה
"חחח... את תמיד  תהיי בלשית כזאת אה? כמו מה למשל? שהוא מוכה?
נו באמת! שאין לו כסף? הוא ניראה כמו מליון דולר! עשי טובה, לא
חסר לו כלום!" קבעתי בעצם אמרתי עובדה
"גם את ניראת מושלמת" היא אמרה בשקט
"ממש לא" התחלתי לצחוק ולא יכולתי להפסיק
"ממש כן! את ניראת כל יום כל היום לא משנה מתי כמו מליון דולר!
אפילו כשבאתי אלייך לישון כשישנת ניראת כמו דוגמנית מפרסומת
למשהו! את תמיד צוחקת והכל, את חכמה! מה חסר לך?" היא קמה
והסתובבה
"יש דברים שאין לי.. יש הרבה דברים שאין לי!" קמתי גם
"כמו מה?" הסתובבה אליי בחזרה
"כמו עבודה למשל שאני רוצה כבר שנתיים ולא מוצאת בגרוש כלום!"
עשיתי פרצוף עצוב והתיישבתי
"אוי תעשי טובה!!! הלוואי והבעיה היחידה שלי הייתה שאני לא
מוצאת עבודה"
"לך יש עבודה! חצי ישראל יש! מה אני שונה מהשאר? ורק את חושבת
שאני מושלמת! אני ממליצה על בדיקה ראיה בדחיפות"
"ממש לא! רק כשבאת לחבר'ה אבישי אמר 'נכון שהיא מדהימה?' וכולם
אמרו שאת ממש מדהימה ויפה והכל, ואחרי שהכרנו אותך כולם כזה
ואי היא ילדה ממש מאושרת וזה.."
"משו.." אמרתי בזלזול
"יודעת מה, בבוא הזמן אני יוכיח לך, ואת תיראי שצדקתי! בנתיים
בואי נעבור נושא"
"בא לך ללכת לקרוא לאודי?" אין לי מושג למה בכלל שאלתי את זה!
בטוח היא לא תסכים!
"מה? מ.. מה? אודי? לקרוא לו? למה? איפה?" נלחצה
"אני מבינה שלא בא לך כל כך.."
"כן אני מעדיפה שנישאר פה" אמרה בשקט
הייתי אצלה עוד כמה שעות ובסביבות 12 חזרתי לבית
הייתי מתה מעייפות! ישר נפלתי לישון ובבוקר בקושי התעוררתי
"זה מה שקורה כשהולכים לישון מאוחר בלילה! לא קמים בבוקר!" כל
בוקר זה מה שאני שומעת מאמא
אודי ולידר נהיו ידידי נפש ממש טובים!
בעקרון לידר היא ילדה מקסימה ונורא חכמה, חולמת על פסיכולוגיה
והכל, והיא סיפרה לי שהיו רגעים שהיא ממש עזרה לאודי, והיו
רגעים שאם אודי לא היה שם אז היא הייתה משתגעת ולא יודעת מה
לעשות
"אני משתגעת! אני כל כך התאהבתי בו! אני מתה לספר לו מה אני
מרגישה!" אמרה לי באחת השיחות שלנו בטלפון
"תגידי לו! מה הבעיה!? זה יוריד לך את כל הספק של אם כן תוכלו
להיות ביחד או לא!"
והייתי בטוחה שכן, שהוא כן רוצה אותה! הרי אין בה פגם אחד
אפילו!
בעקרון לידר ביישנית, ומן הסתם כמו שהיה צפוי היא לא הסכימה
להגיד לו כלום והיא לא הסכימה שאני אדבר איתו על זה!
עד ש.. אודי נסע לדודים שלו בקרית אונו, ו.. קרתה לאודי תאונה!
ת-א-ו-נ-ה!
איך כולם נלחצו! בימים הראשונים אמא שלו אמרה שינוח ושלא כדאי
לבקר אבל ברגע שהסכימה שנבוא באנו אליו כמעט כל יום!
הוא נורא שמח שלא שכחנו אותו ושדאגנו לו כל כך
לידר בימים האלה הייתה בדיכי, ואז יום אחד החליטה שהיא תגיד לו
וזהו! ואני תמכתי בה אמרתי לה מקסימום תקבל סירוב, הרי עדיף
לקבל סירוב מאשר להמשיך לחיות בסימן שאלה!
שמעתי צליל של הודעה.. "יש לי חברים!" צעקתי
ראיתי שזו הודעה מלידר "את באה אליי עכשיו! דחוף!!!"
לא עניתי לה אפילו על ההודעה, הלכתי לבדוק במראה אם אני ניראת
בסדר וישר יצאתי אליה.
תוך 10 דק' כבר הייתי אצלה "ואי הייתי בטוחה שתבואי עוד איזה
שעה" היא אמרה לי כשהיא פתחה את הדלת"
"מה את שפויה?" צעקתי עלייה "יודעת איך הפחדת אותי?! מה קרה?!
אני חשבתי קרה לך משהו אז רצתי לפה ואפילו לא החלפתי בגדים ולא
חידשתי את האיפור!"
"אני לוקחת שאת זה בתור משהו טוב" חייכה "הדבר היחיד שטוב ביום
הזה" פתאום הפנים המחייכות הפכו לעצובות אבל ממש עצובות, כאילו
בחיים לא לימדו אותה לחייך, וכאילו עוד שנייה היא עושה ים מרוב
דמעות
"שיואו! מה קרה לך!? את בסדר? זה קשור לאודי?!" חיבקתי אותה
חזק חזק
נכנסתי לבית וסגרתי את הדלת
היא סימנה לי לעלות אליה בנתיים הלכה להביא לשתות
התיישבתי על החלון, היה לה חלון ענקי וגבוה, והנוף כל כך יפה
משם, כל הזמן כשהייתי באה לשם הייתי יושבת על החלון והיא כל
הזמן צעקה עליי שהיא פוחדת שאני אפול...
"הבאתי לך מיץ תפוזים, זכרתי שאת אוהבת" אמרה כמה צעדים לפני
שנכנסה לחדר
"איזה מתוקה, תודה רבה רבה!" קמתי נישקתי אותה
"טוב.. אמ.. זה קשור באודי.." התחילה לגמגם
"דיברת איתו היום על זה?" חזרתי לשבת על החלון
"תיזהרי לא ליפול! כן דיברתי איתו, נחשי מה?"
"יש לו מישהי?"
"זה הקטע! שאין לו! והוא לא רוצה שנהיה ביחד! זיבולי שכל על
שחבל להרוס ידידות שכזאת! עלק חבל! מה הבעיה שלו!? שאני
יבין!!!"
ראיתי איך העיניים שלה דומעות
"אל תבכי, כולה בחור!"
"לא כולה בחור, זה ה-בחור!"
"עשית ממנו משהו מושלם ובלתי מושג! תעשי טובה! יש הרבה דגים
במים ויש דגים יותר זהובים ממנו!"
"לא! אין! אודי רק אחד! ואין יותר טובים ממנו! הבנאדם יפה,
מתוק, חכם, נחמד, מה שאת רוצה!"
היא התחילה לבכות
היא ישבה על המיטה ופתאום נראתה לי כמו ילדה קטנה כזאת
היא חיבקה את הברכיים ובכתה
קמתי סגרתי את הדלת שההורים שלה לא יופיעו ואז יוסיפו, וחיבקתי
אותה
"אל תבכי נשמה שלי, תיראי, זה לא אהבה אחת שתהיה בחיים שלך, יש
אכזבות מידי פעם, יש הצלחות, את תתגברי על זה, אני יודעת
שתתגברי על זה. וכשזה יקרה את תיראי שהוא ישאר ידיד שלך לכל
חייך ומי יודע אולי בעתיד תהיו ביחד"
ישבנו כל הערב כשהיא בוכה ושתינו מחובקות ומדברות על אודי
"את יודעת.." פתאום היא הפסיקה לבכות והסתכלה עליי "ניראה לי
שהוא רוצה אותך"
"אל תדברי שטויות, בואי למטה נסתובב זה יעשה לך טוב יותר. לא
יזיק לנשום קצת אוויר"
"אבל זה נכון!"
"ש.. בואי למטה"
ירדנו למטה ולאט, לאט, המצב רוח שלה עלה והלכנו לאודי לבקר
אותו
ככה עבר איזה חודש, לידר הייתה מתקשרת כולה בכי הייתי באה
מרגיעה אותה והיינו יוצאות החוצה שהיא תירגע, כמה שהיא אהבה את
אודי... כמה...
"טוב יודעת מה אני אדבר איתו עלייך, צ'אנס אחרון" אמרתי לה
בטלפון
"בטוחה שכדאי?" שאלה מהססת
"כן, אין מה להפסיד"
"טוב בפעם הבאה שניפגש"
כשנפגשנו כל החבר'ה לא ראיתי את אודי בין החבר'ה, התחלתי לחשוב
על איפה הוא יכול להיות
ואז למרבה המזל הוא הופיע!
אחרי בערך שעה ומשהו קראתי לאודי לבוא איתי לצד
"תראו את החרמנית הזאת! חושך, שיחים, לבד, לצד! תגידי כבר
ישירות שאת רוצה אותי ולפחות שאני אהנה מזה שאת אונסת אותי"
אמר לפני שקם
"אתה תהנה בכל זאת, יאללה בוא" קמנו והלכנו לשבת מתחת לאיזה עץ
על אבן ענקית כזאת והיה שם חשוך לאללה אבל מהגן שהיו שם פנסים
היה אור חלש שהגיע אלינו, וזה היה נורא יפה
"את שמה לב כמה שיפה פה?" אמר כשהתיישבנו
"בחרתי מקום רומנטי במיוחד בשבילך, אמרתי לך שתהנה מהאונס"
קרצתי לו
"איזה רומנטית" נתן לי נשיקה בלחי
"טוב בעקרון יש לי שיחה איתך"
"אוקיי דברי" חייך
"אבל אתה מבטיח שתענה לי ותגיב אבל בשיא הרצינות והאמת?"
הסתכלתי לו בעיניים
"לא סומכת עליי?" עשה פרצוף עצוב
"סומכת, אני מוודא בכל זאת"
"מבטיח, זה כל כך חשוב?"
"כן.. זה קשור בלידר"
"לא! לא רוצה לדבר על זה, את הנושא הזה עברנו אני ולידר וזה
סגור"
"למה עצבים? לא איכפת לי מה כן מה לא, אני רוצה לדבר איתך על
זה ולהבין למה אתה והיא לא יכולים להיות ביחד?"
"עקשנית... טוב כי תיראי היא ידידה טובה שלי, היא כמו אחות
קטנה נוספת שלי מבינה? אם נהיה בקשר ונגיד נצא לסרט במקום לבוא
להביא לה נשיקה בשפתיים אני ינשק אותה בלחי, כי אני מחשיב אותה
בתור אחות, ואני לא יכולה הרי להיות חבר של אחותי, מבינה?"
"איזה מתוסבך אתה.. אתה לא יודע איזה אוצר אתה מפסיד"
"אני כן יודע, אני יודע שאני ממש מפסיד כי היא ילדה מדהימה אבל
אני לא יכול להיות איתה בקשר חברות, אני אוהב אותה מכל הלב!"
"אבל...?"
"אבל בתור אחות, בתור ידידה טובה שלי, ולא בתור מישהי לקשר!"
"מובן.. אוי חבל הייתי בטוחה אני יצליח במשהו"
"חמודה שלי, את, לא מצליחה בכלום, את הרי בלונדינית!"
"יוווו! יורד עליי?!"
"מה פתאום!" ושוב פעם נתן לי נשיקה
פתאום ראיתי את לידר מסתכלת עלינו
ישבנו אני ואודי שם לבד, דיברנו קצת על עצמנו, בלי קשר ללידר,
בלי קשר לאף אחד
רק עליי ועל אודי ועל הדברים והסודות וכל מה שיש עלינו
אחרי כמה זמן חזרנו לאיפה שכולם ישבו
במשך הערב אני ואודי שיחקנו תופסת וכולם צחקו עלינו
אבל היה כיף!
בערב כשחזרנו קיבלתי שיחה מלידר "רואים וזה שקוף שהוא רוצה
אותך!" אמרה לי בעצב
"ממה לא, די אל תדברי שטויות, הוא פשוט ידיד שלי כמו שהוא ידיד
שלך"
"כן, כן, זה מה שאת חושבת! אני רואה על הפנים שלו כשהוא מסתכל
עלייך יש לו מבט מאוהב!"
"טוב את מסטולה ועייפה אז את מדברת שטויות, עכשיו לכי לישון"
"טוב אני באמת עייפה, אבל אני באמת מתכוונת למה שאני אומרת לך,
לילה טוב מאמי"
"לילה טוב חומד"
למה אבל למה היא אמרה לי את זה?!!?
כל הלילה חשבתי על זה.. ניסיתי למצוא את ההגיון של זה
הרי אם היה רוצה היה אומר, או רומז, או שולח מישהו לדבר איתי,
או שהייתי חושבת על משהו כזה או שמה לב אבל כלום...
מאיפה זה בא לה?!
כל הלילה זה העסיק אותי
למחרת בערב שוב פעם לידר התקשרה אליי
"את לא תאמיני!" צעקה לי ושמעתי שהיא שוב פעם בוכה
"מה קרה?!?! את בוכה?!" נבהלתי
"כן! את לא יודעת איך זה שכמה ימים לפני הוא אומר לי שהוא לא
יכול להיות איתי ועכשיו הוא מספר לי שהוא נדלק על מישהי!
וראיתי מי זו! היא כל כך יפה! היא מושלמת! החיים בזבל!"
"אוקיי אני אדבר איתו"
"מה תגידי לו ?! מה את כבר יכולה לעשות עכשיו!? כלום!"
"אני ישאל מי זו והכל ואני ירמוז שעדיף לו להיות איתך"
"לא עזבי, אני רוצה שיהיה מאושר"
"טוב נחייה וניראה אני אומרת לך הוא לא יחזיק איתה מעמד אפילו
שבוע" קבעתי
"את חושבת?"
"אני בטוחה!"
"טוב.. אני עייפה אני הולכת לישון"
"ביי יפה" אמרתי לה ושלחתי לה נשיקה
"ביי בובה" שלחה לי נשיקה בחזרה
אחרי רבע שעה שדיברתי עם לידר, קיבלתי טלפון מאודי
"מה קורה ילדונת?" שאל ישר כשהרמתי את הטלפון
"הכל מעולה מה איתך?"
"הכל טוב, בא לך לפגוש אותי?"
"איפה?"
"ליד הבית שלך יש ת'סיפרייה הזאת, אני מלמד שם קרטה וזה אז מתי
שתוכלי אני אצא מהאימון ואבוא לקראתך"
"אוקיי אני מוכנה עוד 10 דק'"
"אם את רוצה אני יבוא מתחת לבית שלך עוד רבע שעה"
"סבבה תעשה צלצול ניתוק כשאתה כבר למטה"
"בסדר, ביי מאמי"
"בה ביי.."
שברתי את הראש מה כבר יכול לקרות
הרי סתם ככה לא יבוא באמצע הלילה לדבר איתי
ומה פתאום איתי ולא עם לידר?
כל כך הרבה שטויות על הראש שלי והכל בו זמנית! יותר מידי!
שמעתי את הפלפון מצלצל זה בטח הוא...
ירדתי למטה והוא חיבק אותי הביא לי נשיקה והושיט לי שוקולד
"בשבילך.."
"אוייי איזה חמוד! תודה!" נתתי לו נשיקה "על מה רצית שנדבר?"
"יש לי מישהי.. כאילו התחלנו קשר וזה.."
"אהה באמת? מי זו? ממתי?"
"מהיום, היא לומדת בית דפר ליד לידר וקוראים לה אור"
"ואיך היא? יפה?"
"פויה עלייך! מה עם האופי?"
"אני יודעת שבחרת את ההכי משובח!"
"לא.. הכי משובח זה האופי שלך, והיופי שלך.. בגלל זה את פשוט
מושלמת"
"לידר יודעת מזה שיש לך מישהי?"
"כן.. ואני חושבת שזו הייתה טעות לספר לה, אחרי הכל ניראה לי
היא עדיין במשבר קטן.. את יודעת אכזבה"
"כן אבל יעבור לה, שיהיה לך בהצלחה עם החדשה" חייכתי
"תודה" חייך בחזרה
אחרי שעה שדיברנו הוא הלך בחזרה לאימון והבטיח לי שאני יכיר
אותה בקרוב
הייתי סקרנית
איך היא ניראת
איך הם יראו ביחד
איך הם יהיו ביחד
איך הכל יהיה! הרי אחרי הכל זה משנה את האווירה קצת
איזה מזור זה יהיה לראות את אודי פתאום עם חברה
אף אחת יותר לא תוכל להימרח עליו
לידר תרגיש לא בנוח להיות איתו כמה שזה יהיה שונה
כל כך מהר יש לו מישהי, זה היה די מוזר
אני רגילה לראות אותו חופשי, בלי מחויבות וכל השטויות האלה
אחרי שבוע בערך יצאנו כולנו לסרט, ובערב עברנו דרך הבית של
אודי, אודי לא בא איתנו הוא נישאר בבית עם אור והוא ביקש שאחרי
הסרט נבוא
"את תיראי עכשיו עד כמה שהיא מדהימה" לחשה לי לידר
כשאודי ואור ירדנו למטה כל מה שראיתי שאור פשוט פרה! ממש אבל
ממש פרה! מה זה התחת הזה?! וסליחה אבל היא בסף הכל כתה ט' ויש
לה חזה של אחת בת 25 לא הגזמה?!
"מה יפה בה את יכולה להסביר לי?" לחשתי ללידר
"הכל!"
"איזה לא.."
"תכירו כולם זאת אור!" הכריז אודי כשהתקרב אלינו
אחרי כמה זמן התברר שהיא ממש חמודה.. טוב אם אין לה יופי מזל
שיש לה אופי..
ואז אודי אמר שהוא כבר חוזר והוא ואור הלכנו ונכנסו לבניין של
אודי
"לאן הם הולכים?"
"ניראה לי מאחורי הבית שלו שם לחנייה" אמר אבישי
"מה איבדו שם?" שאלתי בשיא התמימות
"חירמונים כאילו דהה" שיחק אותה אבישי מבין בכל דבר
הלכתי לבדוק אם זה באמת ככה
ותפסתי אותם באמצע נשיקה.. כמה שלא היה לי נעים
אבל לקחתי את זה בקלילות וצחקתי
כשחזרתי לשם ראיתי את אודי ואור מאחורי
ראו על אור שהיא הרגישה לא בנוח אבל צחקנו איתה אז היא השתחררה
קצת
לעומת זאת אודי תקע לי מבטים של מעוצבן
אבל העדפתי לא להתייחס
כשרצינו ללכת הבייתה אודי אמר שהוא רצה ללוות אותה לבד כי יש
לו שיחה איתי
"תגידי.. למה הפרעת לנו?" שאלת אותי תוך כדי שהלכנו לכיוון
הבית שלי
"בדקתי אם זה נכון מה שאבישי אמר"
"מה הוא אמר?"
"שאתם מתחרמנים שם"
"ומה איכפת לך אם זה נכון או לא? עד שסוף סוף יזמתי נשיקה
ושהספיק לי האומץ לנשק אותה את באה ומפריעה לנו! את יודעת איך
היא הרגישה לא בנוח?! איזה מבוכה עשית לנו?!"
"טוב תאכל אותי וזהו! רציתי לראות אם זה באמת נכון, לא יודעת
למה! אתה יודע שאני סקרנית מה אתה רוצה שאני יעשה? ככה נולדתי
ככה אני ימות, אז אל תתנפל עליי לא ידעתי מכל זה חשבתי אתם
עברתם ת'שלב הזה כבר! מאיפה לי היה לדעת על כל החרטא הזה?!
אה?!"
"אל תשחקי אותה! ידעת בדיוק! את תמיד יודעת הכל! ניראה לי סתם
קינאת שאני איתה!"
"כן צודקת קינאתי! טוב נו תעשה לי טובה! אין לי מה לקנא פה!
פשוט אין! ואם אתה רוצה לריב אז תפנה מפה אחורה כי אני לא רוצה
לריב איתך"
"מה זה?! אפילו סליחה את לא מבקשת?!"
"סליחה?!?!?! סליחה?!?!?! אתה מסטול או מה?! אתה זה שבא אליי
בפוזה וטענות, את צועק עליי! תבקש אתה סליחה!"
"סליחה.. זה באמת היה לא במקום" השפיל את המבט שלו "אבל היית
ממש לא בסדר! ואני יודע שאת מקנא"
"כן בטח... גם אני מצטערת"
"טוב אני פונה פה אחורה שלא נריב שוב אז נדבר כבר בסדר?"
"אוקיי, לילה טוב ותודה"
"אין בעד מה, לילה מצוין"
הדרך שהלכתי לבד כל הזמן הזה חשבתי על אי יש לו את החוצפה הזאת
לבוא אליי בטענות שאני מפריעה לו ולבוא אליי ולהגיד לי שאני
מקנא ובגלל זה הפרעתי להם
שאני ככה ושאני ככה ובלה, בלה, בלה
מה זה החוצפה הזאת!? מי הוא חושב שהוא?! כולה אודי!
הייתי נורא עצבנית
אבל חשבתי על זה שאם הוא נישק אותה פעם ראשונה ואני בדיוק
הפרעתי להם.. אין מצב שהקשר הזה יימשך.. אין מצב!
וכמו שחשבתי... יומיים אחרי זה אודי צלצל אליי ואמר לי שהקשר
שלו עם אור הלך.. שהיא לא עונה לו לטלפונים והכל ושהיא לא רוצה
לדבר איתו על זה ואם הוא רוצה אז רק ידידים
האמת זה היה הקלה! גם לידר תוכל לנסות פעם שנייה
וגם אודי חזר לקודמו! זה טוב
גם ככה היא לא התאימה לו
"עכשיו הוא פנוי בשבילך" שוב פעם לידר באה ביציאות עם השטויות
שלה!
"דיי להגיד סתם!" נזפתי בה
"זה לא סתם! באמת שלא! הוא כל הזמן אומר שאת מושלמת ומדהימה
והכל! וכבר לא בא לדבר איתי על כל נושא... צדקת כשאמרת שהדברים
ישתנו אחרי הקשר שלו עם אור.. כמו תמיד צדקת!"
"איכשהו אני והוא התחלנו לדבר יותר את יודעת.. אין לי מושג איך
זה נהיה ככה אבל הוא בא ומדבר בא מתחת לבית שלי מלא פעמים
ומתקשר והכל.."
"רואה" היא הסתכלה מבעד לחלון "הוא כן רוצה אותך ואת לא יכולה
להגיד שלא את פשוט לא יכולה!"
"אני כן כי זה ממש אבל ממש לא נכון!"
"את לא שמה לב כי את עיוורת ושביל זה אני פה, כדי להגיד לך
איזה בנאדם מושלם רוצה אותך"
"אוי עוד פעם את והשטויות שלך, הנושא הזה נפתח פה בפעם
האחרונה!"
"לא רוצה"
"זהו סגרנו! עוברים נושא"
"אני לא מצליחה לנצח אותך אף פעם.."
"זה לא רק את" קרצתי לה "אני אף פעם לא מפסידה"
דיברנו עוד קצת וכמו כל בת שמדברת עם עוד בת ביחד זה שילוב
רכלני ביותר אז ריכלנו על כמה אנשים.. בעצם על הרבה אנשים! על
כל אחד היה לנו מה להגיד מה להוסיף מה לרדת עליו, אבל לפחות זה
העביר לנו את הזמן בכיף ובצחוקים
את אודי לא ראיתי בערך חודש
פעם ב.. דיברנו באייסיקיו לא הרבה בטלפון
כי אני לא טובה לשמור על קשר טלפוני אז מידי פעם שלחתי לו
הודעה
ואצלו בבית ניתקו את השיחות לפרק זמן מסוים ולא יצא לנו לדבר
בכלל.. איבדנו כל קשר
חשבתי עליו די הרבה.. ועל זה שאני מתגעגעת אליו.. אבל שמחתי
שאנחנו לא בקשר כי ככה אולי אני אשכח ממנו ועם הזמן יחשוב עליו
פחות ועוד יותר פחות ואשכח ממנו
אבל אחרי חודש שהתחברתי לאייסיקיו ראיתי אותו מחובר
זה היה ממש מוזר כי הוא היה מתחבר רק בלילות
"כמה שחיכיתי לך!!!" קיבלתי ישר הודעה ממנו
"אוווווווודייייי!" שלחתי לו בחזרה
"כמה התגעגעתי אלייך מתוקה! את לא יודעת עד כמה! מתי אני רואה
אותך?"
"לא יודעת.."
"לא התגעגעת אליי?!"
"בטח שכן! אבל אין לי זמן..."
"מה?! אין לך זמן?! בשבילי!?"
"לחץ בבצפר, לימודים והכל, ובקושי יש לי זמן וכשיש אז אני
יוצאת פה ושם ונחה והכל"
"אני לא מאמין!
זה היחס שמגיע לי?!"
"אודי! אל תתחיל איתי! אני יש עליי יותר לחץ ממך"
"למה ניראה לך? את זאת שבכתה י' ואני ביא' אז עליי יותר"
"כן אבל אתה מב"ר ואני מדעית, יש הבדל לא?"
"ממש לא!"
"בטח שכן! מב"ר עושים הכל בשביל שלא תהיו בלחץ ושהכל ילך לכם
טוב! אצלנו לא שמים עלינו! מפוצצים בלי לרחם!"
"יו! מהרגע הזה! אני לא רוצה לדבר איתך יותר בחיים שלי!"
"מה זה?!"
"מה ששמעת"
"לא שמעתי קראתי"
"בלי חוכמות"
"מה יש לך אתה אה?!"
"ביי"
"מה קרה?"
"לא רוצה לדבר איתך!"
"עשיתי משו?"
"אם לא הבנת מה עשית זה עוד יותר גרוע!"
"טוב, טוב, נגיד! ביי!"
והתנתקתי
איך הייתי עצבנית.. מה זה! שוב פעם החוצפה שלו עוברת גבולות!
אחרי יומיים לידר מתקשרת אליי "מה קרה שאת ואודי רבתם?"
"אני לא רוצה לדבר על זה" ישר פסלתי את האפשרות שננהל שיחה על
זה
"למה לא?"
"כי זה בנינו, חוץ מזה הוא סתם אמר שלא נדבר ולא הסכים להגיד
לי אפילו למה, לא מכובד. הוא מחפש תירוצים לריב איתי? הוא מצא
אחד טוב!"
"זה לא נכון את יודעת שזה לא נכון!"
"זה כן לידר אני הרי תמיד צודקת זוכרת?"
"תמיד יש פעם ראשונה"
"טוב את תמשיכי עם זה אני סוגרת לך את הטלפון"
"אוף איתך ! פשוט אוף איתך!"
"אני יודעת שאמרת לו שתתקשרי... אז אני יפנה לך ת'קו ותתקשרי
אליו.. בה ביי בובה ותודה על הנסיון"
"הכושל... אין בעד מה לפחות ניסיתי... ביי יפה"
יום למחרת כל העולם בא אליי בשאלות למה אנחנו לא מדברים
כולם היו כל כך בשוק שרבנו
אף אחד לא חשב שנריב מתישהו
הנה עובדה שכולם טעו
ואני לא מתכוונת להשלים איתו!
לא עד שיבוא לבקש סליחה!
אחרי שבועיים בערך אני מקבלת ממנו הודעה "את יצאת נורא מגעילה
בכל זה"
התעצבנתי והחזרתי לו הודעה "כבר לא איכפת לי מה תגיד אתה זבל"
פתאום הוא התקשר אליי
ניתקתי
הוא שלח לי הודעה "תעני לי.." והתקשר שוב
"מה אתה רוצה?!" עניתי בעצבים
"את גם מדברת אליי ככה?!"
"אתה באמת חושב שמגיע לך יותר טוב אחרי מה שעשית?!"
"סליחה?! מה עשיתי בדיוק!?"
"מה לא עשית תשאל! התשובה תהיה יותר קצרה"
"טוב אני בא מתחת לבית שלך למה אין לי סוללה ונדבר, בסדר?"
"טוב"
וניתקתי
כמה שהייתי עצבנית באותו רגע!
הוא התקשר להגיד לי שהוא כבר למטה
"תחכה" חשבתי לעצמי "תחכה הרבה! אני אייבש אותך שם בהמתנה!"
אחרי 10 דק' ירדתי למטה וראיתי אותו יושב על המדרגות של
הבניין
הראש שלו היה מושפל למטה
"קר לי אז בוא נגמור עם השיחה הזאת מהר" התיישבתי
"איזה רעה את מה קרה?" הוא הרים את הראש ותקע בי מבט
"מה קרה? אתה לא מתבייש לשאול תגיד לי?"
"למה שאני אתבייש?"
"אחרי מה שעשית"
"מה עשיתי?"
"אני לא אהיה כמוך מגעילה ויגיד לך תנחש לבד! אמרת לי שאתה לא
רוצה לדבר איתי עד שתמות! יצאת הכי זבל שיש מכל זה! פשוט הכי
זבל!"
"ואת?! את ניראה לך יצאת תמימה? התנשאת מעליי!!!!!"
"באמת? מתי? באת ביציאה שאין לי מושג מאיפה זה בא! יודע מה לא
איכפת לי להודות שטעיתי אם הייתי טועה! איכפת לי שהיה לך את
החוצפה להגיד שאני מגעילה ואפילו לא להסביר את עצמך ולא לתת לי
דין וחשבון! וזה לפי דעתי היה מגיע לי! אחרי הכל זכותי לדעת מה
עשיתי רע! צודקת או לא?!"
הוא שתק
"מה קרה שאתה שותק!?"
"טוב אל תכנסי לי לנשמה! אני מבקש סליחה זה לא היה יפה מצידי
אבל את טעית גם!"
"אני מבקשת גם סליחה... עוד ריב אחד כזה אני לא ישלים איתך!
חבל שנריב כל פעם מחדש.."
"טוב נעשה הסכם! לא רבים יותר!" צחקנו שנינו
"אני רוצה חיבוק ונשיקה, התגעגעתי לזה יותר מידי" הוא אמר לי
קמנו התחבקנו והוא נתן לי נשיקה
"בא לך ללכת לגן הזה? שנשב במקום נורמאלי ולא כמו הומלסים
פה.."
"סבבה"
"אז.. ספר לי! מה חדש?!" שאלתי אותו ברגע שהתיישבנו על הספסל
"את יודעת שיכול להיות שסוף שנה אני נוסע מפה?"
"בדיחה לא במקום!"
"אני רציני..."
"למה!?"
"אין לי אבא.. הוא נהרג בתאונת דרכים.. ומאז שאין לי אבא החיים
שלי שחורים..."
"עלק! חשבתי שיש לך חיים מושלמים! אתה כל הזמן ניראה כל כך
מאושר ושמח שהתחלתי לקנא"
"עכשיו את רואה שאין מה לקנא.. בקיצור אמא שלי רוצה שניסע
ללאס-וגאס יש לה שם קרובי משפחה והיא אמרה שהיא לא תשאל אותנו
אם היא תחליט אז נוסעים ולאחותי לא איכפת לנסוע או לא.. אני
היחידה שזה מפריע לו.."
חיבקתי אותו חזק, חזק
"אל תדאג" לחשתי לו "הכל יהיה טוב ויפה! בכל דבר יש את היתרון
שלו, ומכל דבר מרוויחים משהו.."
"מה אני מרוויח מזה שאני נוסע?"
"את זה תגלה כשתהיה כבר שם..."
"את כל כך מלאכית.. אני כל כך אוהב אותך.."
"אני אוהבת אותך גם.."
והוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה בלחי
יום אחד החלטנו לצאת
הוא בא לאסוף אותי הלכנו אליו וממנו היינו אמורים ללכת לסרט
כשבאתי אליו אמא שלו והדודה שלו הזמינו אותי לשבת איתם בנתיים
עד שהוא יתלבש
וכשיצאנו הוא נזכר ששכח את הסלולרי שלו בבית
"תעלה לבד אני מחכה לך פה אוקיי?"
"בסדר מאמי"
כשירד למטה בא הביא לי נשיקה בלחי
"לכבוד מה?"
"סתם כי את יפה! את יודעת עכשיו שעליתי למעלה אני בא לצאת דודה
שלי עושה לי 'בוא, בוא לפה' אני באתי היא תופסת אותי עושה לי
'מי זאת הכוסית הזאת שהבאת הביתה?' אני כזה ידיד טובה שלי היא
עושה לי 'אתה טמבל אם לא תהפוך אותה לחברה שלך' מתכננת לנו
עתיד"
"חחח... איזה חמודה היא! היא מהממת! גם אמא שלך יפה.. ואי אתם
משפחה יפה!"
"חוץ ממני"
"עלק חוץ ממך! אתה יפיוף!"
"דיי דיי אני יסמיק עוד"
"זה סימן טוב" קרצתי לו
לקחנו מונית ונסענו לקניון לראות סרט
האמת שזה היה ממש אבל ממש כיף! הוא כל כך חמוד
כל הסרט ישבנו מחובקים והחזקנו ידיים
אבל לא התנשקנו.. גם לא כל כך רציתי..
לא חשבתי על שביני לבין אודי יהיה משהו.. זה הכל היה פתאומי כל
כך
בדרך חזרה לקחנו שוב מונית והוא עצר עצירה ראשונה ליד הבית שלי
ואחרי זה נסע אליו לבית
גם בלילה הזה לא נרדמתי.. כל הזמן חשבתי עליו..
לא רוצה! אני לא רוצה לחשוב הרבה על מישהו! אני לא רוצה שהוא
יכבוש אותי עד כדי כך!
הרי זו אני! מירי! כל הזמן אני שברתי לבחורים את הלב, ועכשיו
אם אני אהיה עם אודי אולי הוא ישבור לי את הלב.. זה מה שהכי
פחדתי ממנו..
אני ואודי יצאנו עוד כמה פעמים
ושוב.. לא התנשקנו עדיין
אהבתי את הגישה שלו
הוא תמיד אמר שאם רוצים קשר כדאי לבסס הכל על תהליך איטי קצת,
וככה יש יותר כבוד בין שני בני הזוג
האמת? הוא צודק!
פתאום באמצע הלילה אבישי מתקשר אליי
"מה אתה משוגע?!" צעקתי עליו
"שמעי אחרי שאני יספר לך את תגידי לי תודה!"
"קרה משהו!?"
"ועוד איך!"
"מה קרה?!"
"אני צריך שתישבעי לי שלא יוצא לך מילה מהפה"
"לא סומך עליי?"
"אין לי זמן לחשוב על סומך או לא.. ולך לא יהיה זמן גם..
תשבעי"
"נשבעת בכל היקר לי! מה קרה!? אתה מתחיל להפחיד אותי!"
"אודי.. אודי בעוד כחודש עוזב לחו"ל!"
"ממממממממהההההההההההההההההה?!?!?!?!?!?!?!
אבישי! אם אני מגלה שאתה עובד עליי מה זה אבל מה זה לא יהיה לך
טוב!
הוא דיבר איתי על זה שאמא שלו רוצה לעזוב! אבל הוא אמר שזה לא
יקרה!"
"הנה עובדה שזה קורה! אבל הוא לא רוצה שאנשים ידעו במיוחד לא
את כי הוא לא רצה להכאיב לך"
"מה להכאיב לי?! הוא רצה לספר לי יום לפני או מה?! אני לא
מאמינה!"
"מה את בוכה?!"
"על סף בכי"
"עלק מירי בוכה!"
"מה ניראה לך אני גבר? אני בת אדם גם אני בוכה לפעמים"
"כן אבל בגלל מישהו.. זה כזה אני לא רגיל לזה.."
"כן גם אני לא.. טוב אני אלך לחשוב על כמה דברים"
"את בדיכי! איזה זין אני למה סיפרתי לך!"
"לא מה פתאום נשמה תודה מכל הלב שאמרת לי באמת תודה
ככה יש לי חודש לראות אותו ולדעת שיש לי אותו רק חודש מעכשיו"
"בטוחה?"
"כן תודה נשמה לילה טוב מתה עלייך באמת שאין עלייך"
"אין עלייך יפיופה ותמיד בבקשה, לילה טוב"

אודי! אודי היפה שלי עוזב!
זה כאילו עוד חודש הכל יהיה עוד יותר אחרת! עוד יותר שונה!
זה יהיה ריק כזה!
בלי אודי... בלי החיוך היפה שלו.. בלי הנשיקה הנעימה שלו.. בלי
המתיקות שלו.. בלי לשמוע את הקול שלו..
בלי כל אלו.. מה אני יעשה?! איך אני יוכל להיות בלעדיו!?
רק עכשיו אני מתחילה להבין עד כמה שהאדם הזה יקר וחשוב לי!
למה רק עכשיו נזכרתי?!
כשיש לי לראות אותו רק עוד 30 יום!
למה רק עכשיו?!
הייתי כל כך עצובה.. זה כאילו נתנו לי גן עדן לפני הגהנום
אלוהים נתן לי את המלאך הכי יפה שלו
ומרחיק ממני אותו!
למה?!
למה אלוהים!!!!!!!
למחרת קיבלתי שיחה מאודי "מתוקה יום שישי אני רוצה שכולם יבואו
יש לי משהו לדבר עליו.."
"זה מה שאני חושבת שזה?"
"לא אומר כלום אבל חשוב שתהיי שם נורא חשוב לי"
לא התאפקתי.. התחלתי לבכות
"אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי!"
"מה קרה?!"
"אתה עוזב! אני יודעת את זה כבר!"
"אבישי אמר לך!?"
"לא! אתה אמרת לי אז כשישבנו בגן! למה אתה עוזב אותי!??!"
"אני לא יכול לעשות כלום נגד זה.. באמת שלא..אבל אני אדבר איתך
יותר מאוחר כי אני צריך לשמור שאחותי תלך לישון..."
"בסדר נשמה מתה עלייך לילה טוב"
"אוהב אותך, לילה מקסים"
'אני אוהבת אותך כל כך!!!!!!!!!!!!' כמה שרציתי להגיד לו את
זה
במקום זה סגרתי את הטלפון...
מטומטמת! אני כל כך מטומטמת!
במשך כל החודש הזה עשינו לאודי מסיבות ויצאנו איתו הרבה וקנינו
לו מתנות והכל
והיה לו ממש שמח
ואני.. סבלתי ממש אבל ממש! החלטתי שאני לא יקשה עליו ולא ניכנס
לשום קשר כדי שיהיה לו יותר קל לעזוב
וכמה שהכאיב לי... כל פעם שאמר שהוא אוהב אותי רציתי כל כך
להתנפל עליו ולנשק אותו
ולהגיד לו עד כמה שאני אוהבת אותו ועד כמה שאני לא יכולה
בלעדיו
אבל לא עשיתי את זה
ביום האחרון הוא יצא איתנו.. הוא אמר שהם טסים בלילה.. ב-2
בלילה..
זה היה באמצע השבוע, אז קבענו שנצא מוקדם
היינו ביחד 4 שעות
וכל ה4 שעות אני ואודי היינו מחובקים
הלכנו מחובקים, ישבנו מחובקים, עמדנו מחובקים, הכל בחיבוק! לא
עזבנו אחד את השני! אפילו לא לשנייה!!!
"כמה שאני אהיה כלום בלעדייך" לחשתי לו פתאום
"אל תדברי שטויות! את תמיד היית ותמיד תהיי הכוכבת!"
"כמה שאני מתה עלייך! עד גג העולם בחזרה ושוב עד גג העולם!"
"כמה שאני אוהב אותך... רק אלוהים יודע..."
"איזה נשמה אתה! כל-כך מושלם.. אני לא מאמינה שמלאך כזה נוסע
רחוק כל כך"
"אני לא יכול לעזוב, בואי אני ואת תיקח את החפצים שלנו ונברח
לנו לאן שהו ונחייה באושר ועושר!"
"לא, לא, לא...
אתה צריך לנסוע עם המשפחה..."
"את רוצה שאני יעזוב?!?!"
"כן.."
"יוווו!"
"אני יגיד לך למה!"
"נו.. נישמע את התירוץ שלך"
"כי ככה אתה נוסע ואתה רחוק והכל.. וככה תוכל להתגעגע אליי
מאוד, מאוד, מאוד! ואז כשתיראה אותי תשמש פי אלף!"
"אבל אני יכול להישאר ולא תבואי לראות אותי חצי שנה יהיה אותו
דבר!"
"לא זה לא, כי אני לא אחזיק מעמד ואני ירוץ מתחת לבית שלך כדי
לחבק אותך..."
"איזה מתוקה!!!! אני מתה עלייך!!!!" נתן לי נשיקה
כשנפרדנו נתתי לו צמיד ירוק שקוף שהיה לי פעמיים "זה צמיד
חברות שלנו, תזכור תמיד שאני אוהבת אותך הכי, הכי, הכי, הכי,
ה-כ-י שבעולם!" ונתתי לו נשיקה מכל הלב
"אני תמיד אזכור! ואל תשכחי שאני אוהב אותך עד מעל הראש!"
ונישק אותי גם
עמדנו מחובקים חצי שעה והלכתי הביתה
ישבתי מול השעון.. וקיוויתי שהוא יעצור!
ואז אני ירוץ אל אודי! ואני יגיד לו כמה אני אוהבת אותו! ואז
נהיה הנסיך והנסיכה מהאגדה!
רק שהשעון יעצור!
רק שיעצור!
אבל הזמן רץ... והגיעה השעה 2
לידר התקשרה אליי "ידעתי שאת לא יושנת!"
"את מחכה לשניה שיתקשר אלייך?"
"לא.. אני חיכיתי בתקווה שהשעון יעצור.."
"ואי את נשמעת עצובה כאילו עוד שנייה את בוכה! מה קרה?!"
"זוכרת אמרתי לך שאני אף פעם לא מפסידה?"
"כן, את באמת אף פעם לא מפסידה"
"צדקת כשאמרת תמיד יש פעם ראשונה..
הפסדתי את האושר הכי גדול בחיים שלי..
המלאך הכי יפה עלי אדמות רחוק יותר ויותר ממני מדקה לדקה..
כשאלוהים נתן לי צ'אנס לא ניצלתי אותו..
ההפסד הכי גדול.. הכי כואב.. והכי יפה..
אודי.."