28.11.02

נמאס לי ממך..לא נמאס, אבל התגברתי עליך לגמרי..אני כבר לא
עצובה ואתה כבר לא מי יודע מה מעניין אותי. אתה לא מתנהג אלי
יפה ולא מכבר אותי ואני שווה יותר.
היה לי קשה מאוד בהתחלה ולא רציתי להתנתק אבל התנתקתי ובגלל זה
כל הקושי לכתוב לך עכשיו..אני מרגישה את הצורך להזכיר לך שאני
קיימת ולמרות שהתרחקנו לגמרי, אי אפשר להמעיט במה שהיה
ביננו..ואני כועסת עליך כי אתה ממעיט.
אהבנו, נפרדנו, נשארנו ביחד כנגד כל הסיכויים ועכשיו פשוט
עזבנו..ועדיין אני לא יודעת למה זה נגמר..לא היתה לנו סגירה.
הינו לא מוגדרים ומה שקרה לנו גם לא מוגדר..וזה ממש אירוני.
אני יודעת שטוב לך בלעדי, ושיש לך תחליפים בשבילי - יש מי
שתקשיב לך ותדבר איתך ותגרום לך לחייך..
מישהי אבל לא אני.
זה לא אחראי מצידך. כואב לי שנפרדנו אבל הכי כואב לי שאני
מרגישה שאתה לא מספיק מכבד אותי בשביל לבשר לי בכלל על
הפרידה..אולי נתתי לך קרדיט יותר ממה שמגיע לך..נו מה לעשות
שאני נוטה לבטוח באנשים יותר מידי...