10.10.02

כשלך עצוב, אז גם לי.
כי אני אוהבת אותך מה שלא יהיה.
אני כבר לא יודעת איך..בצורה שאהבתי אותך עד עכשיו - כמן ידיד
שאני ממש קשורה אליו, או כהרבה יותר.
אני לא יודעת אם זה אתה או אני או המצב - אני רוצה לדבר איתך
יותר, לחשוב עליך יותר, להיות איתך יותר...
ועם כל הכאב שאני יודעת שזה יכול להביא לי - אני רוצה לאהוב
אותך יותר. אני יודעת שזה ילך ויתגבר (מה שאני מרגישה כלפיך,
וזה אולי יפחיד אותך כי אתה לא רוצה לאבד שליטה על הרגשות,
ואני לגמרי איתך בזה, כי אני די הפכפכה - יום כן, יום לא יום
למה לא שכזאת.
אני לא אוהבת את זה בעצמי - החוסר יכולת שלי לרסן את עצמי,
והרי איתך זה קורה כל כך הרבה..ואני עובדת על זה.
ועכשיו אני כבר לא רוצה לעבוד על זה - אני רוצה לזרום עם
זה....