ברצוני לשתף את קהל הקוראים
שעל פתח ביתי כבר שבוע צובאים
בפתיחה די משונה של מעשייה
"הכל התחיל בלוויה"
אפתח בסיפור {כמובן אם תרשו לי}:

אז הכל התחיל אי שם באמצע יולי
השמש קופחת, שום ענן בסביבה
ורק הזיעה את הגוף מרטיבה
ובבית עלמין אפוף דמיון
עומדים מכונסים חברי פרולטריון
ועל הקבר מנסה רב עילג
לנהל את טקס קבורתו של מזלג
המסכן בר מינן כמעט והצליח
לפלח לו נתח עסיסי באבטיח
אך כיוון שלא הייתה זאת העונה
נשבר בתוך השכבה הירוקה המגינה
כך הובא לקבורה ששיניו בקורבנו נעוצות
מחזה די משעשע לאוהבי ההומור וההלצות
{"לי זה הספיק, נשמע מטופש
כל פעם ימציא לנו משהו חדש?"
בטח חשבתם את זה הדבר
אך אמשיך לספר, למי שנשאר}
לאחר הקדיש והנחת הזרים
אל בית המנוח כולם ממהרים
כי מפה לאוזן עברה השמועה
שהולכים להקריא את הצוואה
עורך דין עב משקף מחטט בחוטמו
{מפאת חוסר עניין לא נזכיר כאן את שמו}
ומתחיל לפרסם מה למי, מי למה
וכולם ישובים, ממתינים בדממה
ובצד יושבים שלושה חברים
ובשקט בשקט ביניהם מדברים
קצת רוטנים לעצמם, מעקמים את האף
הלא הם הסכין, הכפית והכף
מה יהא עוד שבוע אחרי שנקום?
מה יעלה בגורל הסכו"ם
שהרי אי אפשר כך על מ' לדלג
איך יחיה סכו"ם ללא המזלג?
שוברים את ראשם לטכס עצה
איך לצאת נקיים מזאת הביצה
שהלא בלעדיי החבר המנוח
מרוב תפקידיהם יכולים הם לשכוח
פתאום הזדעזע חבר בחוליה
שגילה רעיון {שסופו כליה}
"יש פתרון!" זעק הסכין
נעבור כולנו לסין
שם איש מאיתנו אין הם צריכים
וכך נוכל לחיות כמלכים
שהרי זה לא סוד ואפשר לגלות
שכל צרי העין אוכלים במקלות
לא נוצרך לעבוד, כל היום רק ננוח
ונקום כל בוקר על פי מצב הרוח
כך פרס לפניהם הפרזיט את משנתו
והם כמובן בעיניים עצומות הלכו איתו
הכל טוב ויפה ונחמד אלא מה?
שגם למזרח הגיעה הקידמה
וכך ידידינו חסרי המזל
עבודת פרך על העצלנים גזר הגורל
כיוון שהאסימון אצלם לא ירד
שבסין יש המון אנשים - בערך מיליארד
וכך בתוך בית עלמין דמיוני
שוכב לו בנחת מזלג קיקיוני
ובזמן שהוא נח על משכבו בשלווה
שותפיו משרתים את כל הסביבה
{"זה סוף הסיפור? תעשה לנו טובה
לא ידענו שזאת מעשייה עצובה"
טוב, מה לעשות, כך זה היה
אחרי הכל - הכל התחיל בלוויה...}