על שום מה תבכה אליאב שלי? ועל מה תתייפח לך נפשך?
ובחוץ יש עוד אור ושמש צוחק וענן לענן נושק בשמחה.
על שום מה תבכה אליאב שלי? ועל מה לך נפשך תתייפח?
ובחוץ יש כבר חושך ולילה ירד ושני כוכבים הנושקים לירח.
על שום מה תבכה אליאב יקירי? ועל מה לך נפשך תתייפח?
והבוקר עולה שוב מבעד לחושך ומבין העצים שוב השמש זורח.
על שום מה תבכה אליאב יקירי? ועל מה תתייפח לך נפשך?
והערב יורד לו אט אט ובשקט ונשמעת קריאה כי דואגת אימך.

על מה נפשך לך תתייפח? ועל שום מה תבכה אהובי אליאב?
על קורו של הרוח הבא מרחוק ויופיו של הנוף בבוקר של סתיו?
על שום מה תבכה אליאב אהובי? ועל מה תתייפח לך נפשך?
על טובות עינייך ובהיר שערך, על יופי מראך וגבה קומתך?
על שום מה תבכה אליאב אהובי? ועל מה תתייפח לך נפשך?
על צחוק שני בניך ובתך הקטנה ועל עוני ליבה של אהובתך?

על מה תתייפח אליאב שלי? ועל מה לך תבכה נפשך?
על שום שטעה שמואל כשהגיע ואת דוד משח במקומך?  
ואחיך אינו רום כתפיים ממך ואחיך אינו תמיר וחסון
ואחיך אינו יפה העיניים ואחיך אינו השומר על הצאן
ואחיך אדם רגש ענוג הוא ואחיך מיטיב לנגן לבטח
ועל כך תבכה אליאב שלי? ועל כך לך נפשך תתייפח?
ואחיך אינו בכור בני ישי והרי אחיך הוא קטון הבנים
על שום מה תתייפח אליאב יקירי, על שום מה תתקנא בבן הזקונים?

על שום שבחר באחי אבכה, על שום כך תתייפח נפשי,
על שום שרציתי ולא אהיה, על שום ששמואל לא משח אז אותי
לא אתייפח על חוסן כתפי ועל יופי עיניי ועל גבה קומתי
לא על צחוק שני בני ובתי הקטנה ולא דאגת לב אהובתי.
לא על ענן ברקיע וחושך הלילה, לא אבכה על שמש זורח
לא על שני כוכבים הנושקים ללבנה ולא על רוח הסתיו נפשי תתייפח
אך דומעות שתי עיניי ושותת ליבי דם מיופיין של עינייך וטהור
לבבך
מול שחור עולמו של אישך אליאב, כי מאס אלוהינו באהובך.