ויאמר האלוהים:
"הבה נברא לנו אשה"
ותתהלך בינותינו ותגדל שיערה וענוגה תהיה
ושדיה יתריסו לעומתינו
"ראו מי זו עולה".
ויאמר האלוהים
"ונברא לה גם שינאה,וירדפו אותה בני האדם עד חרמה"
ויבקשו להם בני האדם את האשה,ויפצירו בה לפסק רגליה ותעש כן.
ותענה להם האשה ותאמר:
"מי מבינכם אשר לא זקף ליבו ולא קשח עצמו - ילך וישוב לביתו".
וינהר אליה המון רב,ותרבה ההוללות בעיר.וידברו בה רבות.
ותתאווה האשה מאוד לבני האדם,וריח תשוקותיה נישא על פני השדה.
ויהי היום,ויחמוד לו האלוהים לצון ויאמר:
" הבה נברא אשה לאשה
ותשב זו במחשבותיה,ותקנה לה אחיזה ותתאווה אליה מאוד".
ויהי כן.
ותזעק האשה הראשונה אל האלוהים:מדוע זה נתת לי אשה?
ויאמר האלוהים:
"אל נא באפך,ביתי,אל נא באפך.
כי ידעתי רוב זדונותייך ותשוקותייך.
כי קול סדינייך המוכתמים זועקים אליי ,וריח הפרשותייך בליל
תשוקה עלה באפי.
ואצבעך הממוללת את הניסתר בין קיפלי ערוותך הצהבהבה קראה לי.
וכי לא אענה?
יען כי התאווית לעצמך,אליה תהיה תשוקתך,והאשה תמשול בך.
וחוץ מזה-יהיה לך פחות לנקות". |