יושבת בוהה מול הדף הריק, ויודעת: העת לחטט ברגשות שהתחפרו
עמוק במטרה לעולם לא להחשף. עכשיו הזמן לעצום עיניים ולשמוע
טול, והכל יצוף מעל לפני השטח, יישאב מתוכי בכאב וייסורים.
ואז אני יעמוד חשופה בפניכם, חבר המושבעים, והמשפט ידון
בסוגייה- האם אני נאשמת על כך שלא כתבתי כחוק וכדין או האם אני
חפה מפשע מפני שהצלחתי בכל זאת לגעת בליבם של כמה שוטים
כמוני.
והכאב שנשפך ממני יהיה כצעצוע בעיניים נוצצות ושחורות משחור,
והעוקץ שעתיד לעקצני, חד ומחכה בציפיה לגזר הדין.
אני מבקשת להיעלם, להתעטף בהילת אור הלבנה, לאסוף את כל הרגשות
שנחשפו  אל חיקי, כאם המבקשת להגן על ילדיה. אבל המרצע יצא
מהשק ומה שנותר לי לעשות זה לעמוד בשקט או לשקוע ברחמים עצמיים
עד שתחליטו, אתם הקוראים, מה הוא פסק הדין.