לפני הכניסה לבית הקברות יש את החשש הזה... לא רוצה להיזכר
בלוויה, לא בגילוי המצבה, לא באזכרת השלושים, לא ביום הזיכרון
שעבר, ובהחלט לא ביום השנה.
לא רוצה להרגיש אותך פתאום, בכזאת עוצמה אדירה. לא רוצה להיזכר
איך שהלכת. לא רוצה להיזכר איך ביישתי את עצמי, כמו שהיה
בלוויה של זה ששוכב עכשיו לצידך.
אבל צריך.
מחזיקה חזק ביד של אמא, או של אבא, לפעמים בין אחי הגדול
ואישתו, לפעמים צועדת מאחור לבד. הולכת בשביל, פונה לחלקה
הצבאית.
חולפת על פני הקברים שנמצאים שם עוד לפניך. מרפרפת על השמות,
שכבר נהיו מוכרים. חושבת על הפנים שמאחורי השמות. הפנים שלא
היכרתי, ולא אכיר לעולם. המשפחות שצריכות לעשות את הצעדה הזאת
בדיוק כמוני.
מגיעה לקבר שלך.
לא נעים לראות את שימך חקוק על הקבר. מסתכלת קדימה, כאילו לומר
שאני חיה ויש בי תקווה, אבל רואה את החלקה האזרחית. בוהה בזוג
הקבור בקו אווירי ישיר איתך. אדון וגברת אברהמי. שיש נקי
ושחור. מצבה גבוהה.
מסתכלת עלייך. שומעת את הרב ברקע, ממלמל כל מיני שטויות שלא
נוגעות לי בכלל. בוהה בך, בשם שלך. מדמיינת איפה הראש שלך
נמצא, ואיפה הרגליים. הדמעות פוגעות בזכוכית משקפי השמש, אבל
אני לא מנגבת אותן. מבעד לטישטוש של הדמעות, אני מנקה את הקבר
שלך. מעיפה משם את העלים והליכלוכים שהצטברו. מדליקה לך נר.
ואז, הכל נהייה רחוק... רק אני ואתה עכשיו. אני מספרת לך כמה
אני מתגעגעת, כמה אני רוצה שתחזור. ואני רוצה להיות אחד איתך.
רוצה להיקבר איתך. צריך לחזור, אבל אני רוצה להישאר. להיות אחד
איתך, לא לחזור לעולם. לא לשמוע בחדשות איך נוספים לך חברים
לבית הקברות. לא לעסוק בדברי יום יום, שמסיחים את הדעת באופן
ריגעי ממך, לחשוב על דברי חול שמחללים את זיכרך. רוצה להינמס,
ולחדור מבעד לשיש לתוך מקום קבורתך, ללטף לך את הפנים, לנשק לך
את העיניים, ולחבק אותך חזק חזק, לעולם לא לעזוב. לשכוח מכל
שאר העולם, ולבכות. לבכות עד שדמעותיי יעירו אותך. לבכות עד
שתפקח את עינייך. לבכות עד שתחייך אלי, לבכות עד שתצחק. לבכות
עד שתקום, ותעזור גם לי לקום מקיברך. כי אני לא יכולה לקום
לבד, לא יכולה לעזוב אותך לבד. ואם לא תקום, אשכב איתך בתוך
האדמה, שנים על גבי שנים. אם לך לא יהיו ילדים, גם לי לא יהיו,
ואם אתה לעולם לא תתחתן, גם אני לא.
לעולם לא אגדל, ולעולם לא אהייה גדולה ממך. פער השנים בינינו
ישמר, ותמיד תהייה אחי הגדול. החנק בגרון שלי יעלם כשאראה את
פנייך, את הזקנקן הג'ינג'י שדאגת לגדל בין שבת לשבת, עד שהמפקד
העיר לך וגילחת אותו. הדמעות שלי יפסיקו לזרום כשתחייך אלי
ותסיט אותן מפניי. מבטיחה לא לבכות לעולם אם אוכל לשכב איתך
לעולמים. מבטיחה לא לקרוא בשימך עוד, אם תבטיח שתעשה לי מקום
לידך. סוף סוף, מנוחת עולמים. אני כל כך עייפה. אני רוצה להיות
חלק ממך, רוצה לחזור ולהיות אחותך. לא רוצה אח מת. רוצה אח חי,
אח קיים. ואם את זה אי אפשר, אז אני אהייה אחות מתה.
צריך ללכת. איך אני יכולה להשאיר אותך לבד, קבור בתוך השיש
הקר? בלילה וביום, בקור ובחום. לבד. לא יכולה להשאיר אותך לבד.
רוצה לשכב על הקבר שלך, לשמור עלייך מהעלים החצופים של העץ,
מהשמש היוקדת, מהגשם. רוצה לחבק אותך חזק חזק.
מי יתן מותי תחתייך, אחי. |
