המלט קראתי לך
המלט יקירי
עכשיו הגיית השם הזה מעבירה צמרמורת בגופי
צמרמורת טובה
כזו שחשים כשאוהבים

השירים שאהבנו מתנגנים ברקע ואני משיקה עם עצמי כוס של יין
מדמיינת כאילו שאתה לצידי
מבריש את שערות ראשי וקורא בשמי (אופליה)

שפתיי מתכווצות  מכאב. אני יודעת שהיין השפיע
אבל אני לא מניחה את הבקבוק ולוגמת עוד שתי כוסיות בדיוק

מתחילה לדמיין אותך הולך בגשם ולא נרטב
ממש כמו השה של משה שאיננו אוכל
גם אתה קצת כמוהו,
מגמגם, מקרטע, מחפש מה נכון בשבילך, בשבילי, בשבילנו
בודק את האופציות, פחות מאמין
אבל עושה את המוטל עליך בלי להבין

בלי להבין, שאתה "משה מודרני" בדמות של חייל
שלעולם לא תכנס לשטחה של הארץ המובטחת  
שהצל"שים והעיטורים שלך בסוף יעטרו רק קירות
שכל זה לא שווה כאשר בחור בן (פחות) משלושים נקבר מתחת לשיש
שמיועד למטבחים

המלט יקר, המלט שלי
מה הייתי נותנת כדי שתבין, שחייך קודמים לשלנו