24:22 -
הגעתי הביתה.
בדרך למיטה שלי ראיתי שוב פעם את העיתון של היום, פתוח בדיוק
איפה שקראתי בו בבוקר.
חייכתי, והלכתי לישון.

23:30 -
מירי הורידה אותי כ100 מטרים מהבית שלי. לא שכחתי להודות לה על
זה שהיא נתנה לי טרמפ לכאן.
הפלאפון שלי צילצל וראיתי שזה שחר.
"איפה אתה יא אדיוט?!" - הוא צעק עלי.
"איפה אני?! איפה אתה?!" - צעקתי עליו בחזרה.
"אני בצוק! כמו שרשמתי לך!" - הוא ענה.
"הא?! איפה רשמת לי?!" - המשכתי לצעוק.
"על הדף שנתתי לך!" - הוא אמר.
הוצאתי את הדף המקומט מהכיס האחורי של הג'ינס שלי, והסתכלתי
עליו: 'תברח לצוק של מאיה אם משהו קורה' - היה רשום שם. הפכתי
את הדף והסתכלתי: 'איציק - קומה שלישית, תגיד לו ששחר שלח
אותך'.
"לא ראיתי שרשמת משני הצדדים!" - אמרתי בהלם.
"אדיוט. לא חשוב עכשיו, תגיע הנה, אני בצוק." - הוא אמר
בהחלטיות.
נכנסתי למכונית של אחי ונסעתי שוב פעם לצוק.
ראיתי את שחר עומד שם ומחכה לי. רצתי אליו וחיבקתי אותו. כל כך
שמחתי שהוא יצא מזה.
"איפה המכונית שלך?" - הוא שאל.
"פה למטה." - אמרתי תוך כדי שאני מצביע לתהום.
"מה?!" - הוא היה המום.
"כן, ברחתי הנה ודירדרתי את מכונית שלי למטה." - עניתי.
"רעיון טוב." - הוא אמר והוציא את השקית הגדולה מהמכונית שלו.
"בשביל זה עשינו את כל זה?" - שאלתי בעייפות.
"אל תדאג, עם זה אנחנו נקנה 20 מכוניות." - הוא ענה.
הוא נתן לי את השקית ואמר לי להכניס אותה למכונית שלי, בינתיים
הוא חזר למכונית שלו ודירדר אותה גם לתוך התהום. המכונית
התפוצצה ולהבות יצאו ממנה.
"חבל, אהבתי את המכונית הזאת. בדיוק שיפצתי אותה..." - הוא
אמר.
"אז זהו זה, זה הסוף?" - שאלתי.
"כן, יאללה, בוא נלך מכאן." - הוא ענה.
נסענו אליו הביתה, הורדתי אותו שם. הוא נישק אותי בלחי ואמר:
"עכשיו לך לישון, היה יום קשה".
חייכתי, ונסעתי משם.

22:01 -
נסעתי אחריו כמו מטורף. חציתי אורות אדומים כאילו הם לא היו שם
בכלל. המשטרה המחורבנת המשיכה לרדוף אחרינו במשך כל הזמן הזה.
האורות הכחולים-אדומים של כל הניידות האלו כבר הרסו לי את
העיניים. מרוב עצבים נתתי אגרוף למראה שמעלי והעפתי אותה
מהמקום.
שחר המשיך לדהור עם הרנו הקטנה שלו, מדהים היה לראות את
המהירות שהמכונית הקטנה הזאת יכולה לסגור.
המשכתי לסמן לו עם האורות הגבוהיים שיעצור כבר בצד וניכנע, אבל
הוא לא התייחס אלי.
עברו לי כל כך הרבה מחשבות בראש באותו רגע. כבר ראיתי איך אני
מבלה את החיים שלי בכלא, איך אני קם למסדרי בוקר, איך כל יום
אני צריך לברוח מנרקומים שינסו לאנוס אותי או משהו.
שחר המשיך לדהור על הכביש, אבל אני כבר החלטתי שאני מוותר על
הכל. שיזדיין כל הגראס הזה, אני חייב לברוח.
ראיתי שאנחנו מתקרבים לצומת, כרגיל - הרמזור היה אדום. ידעתי
שזאת ההזדמנות שלי לברוח.
שחר עבר את הצומת במהירות אדירה ויצא ממנה בלי פגע, אני המשכתי
אחריו, אבל חתכתי ימינה במהירות של 160 קמ"ש. הרגשתי שהמכונית
שלי עולה באוויר. נראה לי שנסעתי על שני גלגלים, אבל כשהמכונית
חזרה לעצמה, ראיתי שאני מתרחק מהשוטרים. המשכתי לברוח כמו
מטורף.
הבנתי שאני חייב להפטר מהמכונית שלי. נסעתי לכיוון הצוק הנטוש,
אותו מקום שקיימתי יחסי-מין עם מאיה לפני כמה שעות. החלטתי
שאני פשוט אדרדר את המכונית שלי לשם ובכך אני אשמיד את ההוכחות
נגדי.
הגעתי לצוק ועצרתי את המכונית ליד הקצה. המשכתי לרעוד מפחד.
תפסתי את התיק שלי והוצאתי אותו מהמכונית, העברתי את ההילוך
לנייוטרל ויצאתי מהמכונית.
הסתכלתי למטה, לתהום. בלי לחשוב יותר מדי - דחפתי את המכונית
שלי לתהום.
לא היה פיצוץ, לא היה הרבה רעש, אבל המכונית התפרקה לגורמים.
הסתכלתי על השברים של המכונית שלי כמה דקות, הבנתי שאני חייב
ללכת משם. יצאתי לכיוון הכביש הראשי ועצרתי טרמפים.
עצרה לי אישה כבת 40.
"מה אתה עושה פה באמצע הלילה?" - היא שאלה אותי.
"רבתי עם חברה שלי והיא נטשה אותי פה." - המצאתי תירוץ מהיר.
"חהחה, אתם הילדים... זה משהו." - היא אמרה בזמן שהיא מגחכת.
"כן, בהחלט משהו אנחנו." - צחקתי בזיוף.
"טוב, בוא כנס, אני אחזיר אותך הביתה." - היא אמרה לי בהבנה.

21:45 -
נסענו לאיציק. חנינו בחניה מרוחקת מהבית שלו.
שחר נתן לי את התיק. "הכל יהיה בסדר, אל תדאג." - הוא אמר.
הסתכלתי עליו בפחד, לקחתי את התיק ונכנסתי לבניין.
הגעתי לקומה שלישית ודפקתי בדלת.
"מי זה?" - ענה לי קול מהעבר השני.
"חבר של שחר" - עניתי.
הדלת נפתחת וראיתי בן אדם כבן 30 עומד מולי.
"שחר שלח אותי" - אמרתי.
"הא, שחר שלח אותך?... הבאת את הכסף?" - הוא שאל.
"כן." - עניתי בזמן שאני מראה לו את התיק.
"אוקיי, בוא כנס." - הוא אמר.
הדירה היתה מלוכלכת ונראה שלא ניקו אותה כבר זמן רב. פחדתי
מאוד להיות שם. התפללתי שהכל יהיה בסדר.
הוא חזר אחרי דקה עם שקית גדולה ביד.
"הנה החומר, תמסור לשחר ד"ש חם ושהיה נעים לעשות איתו עסקים."
- הוא בזמן שהוא נותן לי את השקית.
"אוקיי, תודה, ביי." - אמרתי בזמן שאני מניח את התיק על הספה
ועושה את דרכי החוצה.
יצאתי מהדירה והלכתי לכיוון חלון חדר המדרגות. הסתכלתי למטה
וראיתי את שחר מחכה שם.
שרקתי לו והוא הסתכל למעלה. הוא סימן לי עם האצבע לזרוק. זרקתי
אליו את השקית וירדתי מהר למטה.
שחר כבר נכנס למכונית שלו, אני נכנסתי מהר למכונית שלי,
התקדמתי עם המכונית שלי ונעצרתי ליד שחר.
"נו, אז מה עכשיו?" - אמרתי.
"עכשיו בוא נעוף מפה." - הוא אמר מהר.
פתאום הופיעו איזה 5 ניידות מאחוריינו, ואני הרגשתי כאילו הלב
שלי נופל.
"שחר!!" - צרחתי.
"אתה יודע מה לעשות עכשיו!" - הוא צעק לי, נתן קיק מטורף
והתחיל לדהור לתוך הכביש.

21:12 -
נהגתי מכיוון הבית של מאיה לכיוון הבית שלי, הייתי כל כך
מאושר.
הפלאפון שלי באוטו צילצל, אין לי שיחה מזוהה באוטו, ככה שלא
ידעתי מי זה.
"הלו?" - עניתי.
"מה קורה אחי, זה שחר." - אמר הקול מהעבר השני.
"הא, שחר, מה קורה?" - אמרתי.
"שומע...איפה אתה?... אני צריך את העזרה שלך בסוף. אתה יכול
להגיע אלי?" - הוא אמר.
"כן, אין בעיה, אני עכשיו חוזר בדיוק מהכיוון של מאיה." -
עניתי.
"מאיה? מהבית שלה? לא הייתם אמורים לצאת היום בפעם הראשונה?" -
הוא שאל.
"אל תשאל אחי, היינו בצוק, שכבנו!"- אמרתי בהתלהבות.
"וואללה? כל הכבוד אחי!" - הוא אמר.
"כן! סוף סוף... אני כל כך רציתי אותה". - המשכתי להתלהב.
"סבבה, אני שמח בשבילך." - שחר אמר.
"טוב יאללה, אני מגיע אליך" - אישרתי.
כשהגעתי אל שחר, הדלת של הבית היתה פתוחה, ונכנסתי פנימה.
שחר ישב על הרצפה ולידו היה תיק גדול.
"תקשיב, אני צריך ממך טובה ענקית, אבל זה יהיה שווה לך." - שחר
אמר.
"מה זאת אומרת שווה לי?" - תהייתי.
"הרבה כסף." - הוא ענה מהר.
"מה בדיוק אתה צריך שאני אעשה?" - שאלתי בחשש.
"תשמע, אני אגיד לך את האמת... יש לי איזה בן אדם אמין שמוכן
לתת לי כמות אדירה של גראס בעד סכום נמוך לאללה. הבעיה היא
שנראה לי שהמשטרה עוקבת אחרי הבית שלו, ואם הם יראו אותי נכנס
לשם, הם יחברו אחד ועוד אחד ויבינו שמשהו קורה שם. אני צריך
בן-אדם שהמשטרה לא מכירה.... כמוך. אני אבוא איתך לשם, כל מה
שאתה צריך לעשות זה רק להכנס ולקחת את החומר, ולזרוק לי את זה
מהחלון האחורי בחדר מדרגות שם. אני אקח את זה ונברח משם מהר."
"שחר, אני לא רוצה להסתבך עם החוק עוד פעם. אתה כבר זוכר מה
קרה לנו פעם שעברה." - אמרתי בזמן שאני נזכר בעובדה ששחר נכנס
לחצי שנה לכלא בגללי אחרי שביקשתי ממנו לעשות משהו לא-חוקי
בשבילי.
"אל תדאג, יהיה בסדר! אני מבטיח!" - הוא אמר.
"אוקיי, אני אעשה את זה, אבל רק בגלל שזה אתה" - הרגשתי
מחוייב.
שחר לקח דף ורשם עליו משהו. אני הייתי שקוע בפחדים כבר
והתפללתי שהכל יהיה בסדר. הוא נתן לי את הדף והסתכלתי עליו:
'איציק - קומה שלישית, תגיד לו ששחר שלח אותך' היה רשום שם.
לקחתי את הדף והכנסתי אותו לכיס האחורי.

19:53 -
יצאנו מהמסעדה, מאיה היתה כל כך יפה.
"אז מה את רוצה לעשות עכשיו?" - שאלתי אותה.
"בוא נלך לאיזה מקום שקט." - היא אמרה.
"יש לי בדיוק את המקום." - אמרתי לה בזמן שאני חושב על הצוק
הנטוש.
הגענו לשם וישבנו ככה לבד, בחושך. הסתכלנו אחד על השני
בעיניים, לא יכלנו לעצור את עצמנו עוד.
התנשקנו בלהט, הפשטנו אחד את השני, וקיימנו יחסי מין מדהימים.
החזרתי אותה הביתה, היא חיבקה אותי לפני שהיא ירדה מהמכונית.
"אני כל כך שמחה שאנחנו ביחד" - היא אמרה.
"את לא יודעת כמה זמן אני רציתי את זה." - עניתי לה.
התנשקנו והיא יצאה מהמכונית.

18:25 -
יצאתי לכיוון הבית שלה, כשהגעתי אליה, היא חיכתה לי בחוץ.
התרגשתי מאוד. כבר שנים שאני חולם על להיות איתה.
"אז לאן הולכים?" - שאלתי אותה.
"אני רעבה!" - היא אמרה בקול ילדותי.
"אז בואי נלך לאכול משהו." - עניתי לה בקול ילדותי.
נסענו למסעדה שהיא אוהבת וחיכינו לאוכל.
"את לא חושבת שזה מוזר שאנחנו יוצאים ביחד אחרי כל כך הרבה זמן
שאנחנו מכירים?" - שאלתי.
"כן, זה דיי מוזר... אבל דווקא נחמד." - היא אמרה בחיוך.
"להגיד לך את האמת... תמיד רציתי לצאת איתך" - אמרתי תוך כדי
שאני מסמיק.
"באמת?..." - היא שאלה בשקט.
"כן מאיה, באמת..." - עניתי בשקט.
"גם אני..." - היא המשיכה.
"גם את מה?" - שאלתי.
"גם אני רציתי אותך." - היא אמרה.
כל כך התרגשתי, כבר שנים שאני מפחד להגיד לה שאני רוצה אותה,
ועכשיו היא אומרת שהיא רוצה אותי? - הייתי כל כך מאושר.
המשכנו את הארוחה שלנו ככה בשקט. בקושי דיברנו, רק הסתכלנו אחד
על השני, וחייכנו על הזמן. זאת היתה הארוחה הכי טעימה שלי
בחיים.

15:21 -
לא הפסקתי לחשוב כל היום על החלום הזה.
"אני חייב לעשות משהו בקשר לזה" - חשבתי לעצמי.
הרמתי את הטלפון והתקשרתי אליה.
"הלו?" - היא ענתה בקול מקסים.
"היי מאיה... מה קורה?" - אמרתי.
"היי! מה העניינים חמוד?" - היא אמרה.
"הכל סבבה... תגידי... את עסוקה היום בערב?" - שאלתי בחשש.
"לא, אני פנויה. למה?" - היא שאלה.
"סתם חשבתי אולי את רוצה לעשות משהו..." - אמרתי בפחד.
"כן, למה לא? תבוא לקחת אותי בערך ב18:30 , אוקיי?" - היא אמרה
כאילו זה כלום.
"הא, סבבה, מעולה." - אמרתי.
"טוב, אז ביי בינתיים!" - היא אמרה וניתקה.
הייתי מאושר עד הגג. החלטתי שאני חייב היום להגיד לה מה אני
חושב עליה באמת.
כבר תיכננתי בראש את מה שאני עומד להגיד, ממש הכנתי לי תסריט.
הפלאפון שלי צילצל וראיתי שזה שחר.
"הלו" - אמרתי.
"מה קורה אחי?" - אמר לי שחר.
"אל תשאל! אני יוצא היום עם מאיה!" - סיפרתי לו בהתלהבות.
"הא, מגניב, בהצלחה." - הוא אמר.
"כן... אני מקווה שילך לי... אז מה קורה?.. איפה אתה?" -
שאלתי.
"הא, אני בדיוק מסדר פה איזה משהו ברנו שלי, אתה יודע, נותן
לבובה שלי עוד כוח. חתיכת חיה המכונית הזאת." - הוא ענה.
"עוד פעם אתה עם המכוניות שלך..." - צחקתי. שחר היה כל הזמן
משפץ את המכוניות שלו.
"תקשיב... יכול להיות שאני אצטרך היום את העזרה שלך... אפשר
לבנות עליך?" - הוא שאל.
"...מתי?" - שאלתי.
"בלילה." - הוא ענה.
"אין בעיה אחי. בשבילך, הכל." - אמרתי.
"תודה גבר, אז נדבר כבר. יאללה ביי!" - ניתקנו.

11:34 -
התעוררתי שוב פעם מהחלום ההוא שאני עם מאיה.
אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה.
איך בדיוק אני הופך אותה מסתם ידידה - לבת זוג?
שנים שאנחנו ידידים טובים, אבל אני רוצה יותר מזה. אני לא יודע
מה היא רוצה... אולי אפילו היא גם רוצה את זה... אולי היא גם
כמוני - חולמת על זה.
הכנתי לעצמי ארוחת בוקר ופתחתי את העיתון.
ראיתי את מדור האסטרולוגיה והחלטתי לבדוק מה רשום שם עלי:
'מזל גדי - היום זהו יום שקט ונינוח, עדיף להשקיע יותר על
מנוחה ולצבור כוחות לימים הבאים שיבואו. בתחום הרומנטי: אין
שינוי, זוהי לא תקופה טובה לנסות לפתח מערכות יחסים חדשות.'