"עידן בוא כבר" קרא מארק לעידן אחיו "שתוק ותפסיק לנג'ס לא
נפסיד את האוטובוס, בדרך כלל אנחנו תמיד מגיעים לפני כולם
ותמיד מחכים אתה תשתוק ותירגע"  עידן נתן הסבר משכנע לאחיו
הקטן. עידן ומארק לומדים בבית ספר חטיבה-תיכון בשם "עד מיתי".
מארק בן 14 תלמיד כיתה ח' ילד בנשמה, אוהב את החיים, מכיר את
כולם וכולם מכירים אותו ה"מלך" הקטן של בית ספר.
עידן נער בן 16 בכיתה י"א חיי את החיים שלו בלי סכנות בשקט עם
החברים הטובים שלו (בלי חברה)

"מה נשמע כולם?, את לא שייכת לפה" התחיל מארק בשלו בלחלק מי
נימצא תמיד באוטובוס ומי לא, עד קצה האוטובוס ומשם חזר הכל
להתחלה והתיישב בספסל הראשון. עידן הלך לספסל האחד לפני אחרון
והתיישב שם ליד חבר שלו שניראה כמו מכיתה ח'

'מה כולם מסתכלים עלי' חשבתי לעצמי בדרך לבית ספר בהיתי בחלון
על הנוף ושקעתי במחשבות  ואז נשמע הקול שמכריז על שעגנו מארק
"עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמ-שני, אחת הגענו" הוא הכריז
כשהאוטובוס עצר והדלתות נפתחו ירדתי ביין הראשונים, התחלתי
ללכת ואז ראייתי ילדה בוהה בי כשקלטה שאני מסתכל עלה. היא
הסיתה את המבט ואני המשכתי ללכת היא מסתכלת עלי כבר הרבה זמן
בערך מהתחלת השנה היא יפה אבל קטנה בכיתה ט' נידמה לי ויש עוד
אחת שמסתכלת עלי חברה שלה, נדמה לי.
והנה עוד יום מתחיל נכנסתי לכתה והתיישבתי במקום אחרי שניה  טל
נכנס ישב לידי 'יש לי שיעור משעמם בביולוגיה שני שעורים ליתר
דיוק אנגלית עוד משהוא וספורט

פתק עבר בין הילדים בכיתה עד לעידן


"ניפגש אתה אני וטל בבית היתומים הנוראי שמאחורי הבית שלך"

עידן קרא את הפתק והעביר מבט לא מבין לרועי והתחיל לכתוב מכתב
משלו

"אני לא יכול יש משחק היום"

"שהמשחק ילך להזדין נדבר אחרי הצלצול"

ביי כולם" אמר מארק כשקפץ מהאוטובוס, הדלת התחילה להיסגר והתיק
שלו עף מהאוטובוס

הרמתי את התיק מהרצפה 'מה זה הריח הזה' שאלתי את עצמי 'זה ריח
של משהוא שרוף "אמא!!!! אמא!!!!!" שמתי מישהו צועק, "אמא" היא
צעקה שוב ופתאום קלטתי שזו ג'ני, אחותי הקטנה.
כל שעורי הריצה השתלמו בסוף תפסתי ריצה ורצתי הביתה פניתי
בפניה לבית שלנו וראיתי את אריק (אחי הגדול) מחזיק את גני
שמנסה לברוח לכיוון הבית והבית נשרף. פשוט נפלתי על הברכיים לא
יכולתי לעמוד.
אחרי כמה שניות פתחתי את העיניים, קמתי והתחלתי ללכת לכיוון
אריק כשהתקרבתי ראיתי שהפנים שלו שחורות, העיניים שלו אדומות
ושכל הבגדים שלו שרופים ג'ני כבר הפסיקה לצעוק, אבל עדיין
ניסתה בחוסר אונים לצאת מהאחיזה של אריק, גם המכנסים שלי היו
קרועות כנראה מהנפילה "הזמנתה מכבי אש?" שאלתי את אריק "באיזה
טלפון?" שאל בזלזול "אחד השכנים הזמין" הוא אמר ושניה אחרי זה
השתעל.
"אמא" שמעתי את ג'ני מיללת בשקט.
"איפה הם?" שאלתי
"איפה מי?" שאל אריק
"אמא ואבא איפה הם?"
גני התחילה פתאום לבכות ואריק לא ענה. "מה מה קרה איפה הם,
איפה הם תענו לי!" פתאום ראיתי את העיניים של אריק מסתכלות
לכיוון האש. אז קלטתי ואני לא יודע מאיפה זה בא, אבל פשוט
התחלתי לרוץ. ברחתי משם.
בכיתי, בכלל לא אכפת לי מי ישמע אותי בוכה, ורצתי, ראיתי את
הכל עובר לידי מטושטש ופתאום שמעתי צפירה של מכונית אבל לא
הפסקתי לרוץ. המשכתי לרוץ ולא הפסקתי ופתאום מישהו תפס אותי
בידים

מארק נתקע בי ובמחשבה מהירה הבנתי שהוא בוכה. תפסתי אותו ולא
נתתי לו להמשיך לרוץ.
"מה קרה?"
"תעזוב אותי!!"
"מה קרה"
"דיי!!!, תעזוב אותי עידן"
"תירגע, תספר לי מה קרה ואז אני אחשוב אם לעזוב אותך או לא"
הושבתי אותו על ספסל לידי "אמא... א" הוא לא הצליח לסיים "דבר
מה קרה לאמא ואבא" לחצתי עליו. נתתי לו את המים שקניתי דקה
לפני בקיוסק והוא שתה את כל הבקבוק בשתי לגימות "הבית נשרף!
אמא ואבא בפנים" הוא אמר. "מה?" נשמתי לשניה "לך לסבא וסבתא,
אני הולך לבדוק מה קורה".
רצתי הביתה ושמעתי צפירות של אמבולנס וסירנות כשהגעתי לפניה של
הרחוב ראיתי עשן והיה ריח של משהוא שנשרף. פניתי לבית שלנו
וראיתי את הכבאים אורזים את הדברים שלהם "ילד תתרחק מפו בבקשה"
אמר השוטר, מה שהוא אמר עבר לי מצד אחד לשני, כשהשוטר הסתובב
רצתי לתוך הבית. "אמא...., אבא...." אף אחד לא ענה.
נכנסתי לחדר של ההורים ואז לשירותים, מים יצאו מכל מקום. אמא
שלי שכבה שם עם הטוש ביד שלה "לא" לחשתי "לא, זה לא יכול
להיות" נשכבתי לידה לא יכולתי לבכות הרגשתי שכדור תקוע לי
במרכז הגרון נזכרתי בכל מה שקרה לי עם אמא, ואז נזכרתי באבא לא
הייתי צריך לחפש ידעתי איפה הוא בחדר העבודה עמדתי ליד הדלת
רציתי להיכנס אבל לא יכולתי אחרי שכנועים רבים של עצמי פתחתי
את הדלת.
זה היה נורא היו חסרים לו חלקים בגוף והבגדים שלו היו שרופים
'הוא מת' אמרתי לעצמי לא יכולתי להסתכל זה היה כמו בסיוטים
שלי, סגרתי את הדלת
צעקתי צעקה חזקה כזאת שקוראת את הגוף מבפנים צעקה שרק אני
יכולתי לשמוע.
עליתי לגג ומשם נכנסתי לחור קטן בגג שרק אני ידעתי עליו.
ואז הכדור השתחרר והתחלתי לבכות בכל פעם שעצמתי את העיניים
ראיתי את הגופה של אבא ואת אמא ואז נזכרתי באבא כששלך אותי
לבית ספר ואז ראיתי את אותו הדבר רק שאבא היה מת  ובכיתי אני
לא יודע כמה זמן בכיתי שם עד שנירגעתי מבחוץ אבל לא מבפנים שם
המשכתי לבכות.

"איפה היית העד עכשיו" צעק מארק על עידן והוא לא התייחס. הוא
בא אליי והביא לי דובי שהחזיק כוס עם סוכריות "עידן תקשיב!!"
הוא משך לו בחולצה, אבל הוא לא התייחס וחיבק אותי "הכל היה
בסדר" הוא לחש בקול שלא היה כמו שלו קול צרוד וקצת גבוה ראיתי
בעיניים שלו הוא רצה לבכות "איפה אריק" הוא שאל את מארק, מארק
משך את עידן אחורה "אריק בטיפול נמרץ, אי אפשר לדבר איתו" הוא
אמר לעידן וחשב שלא שמתי, "אני אמצא דרך" אמר עידן ונשמע כמו
גיבור

יצאתי מהחדר וצעדתי במסדרון.........

המשך יבוא...