|
אני יודעת שיותר כדאי לי בלעדייו.
אני יודעת שהוא לא יכל לתת לי את מה שהייתי צריכה.
אני יודעת שיש עוד רבים וטובים ממנו שם בחוץ.
אני יודעת שגרמתי לו סבל.
אני יודעת שבאותה מידה גם הוא גרם לי.
אני יודעת שזה לא היה חייב להיגמר ברע.
אני יודעת שאני זאת שבחרה לסיים את זה.
אני יודעת שזה היה אבוד ממילא.
אני יודעת שלעולם המצב לא יחזור לקדמותו כפי שהיה.
אני יודעת שאני צריכה להמשיך הלאה.
אני יודעת שאני כבר צריכה להוציא אותו מהראש.
אני יודעת שמספיק כבר לבכות שעולים בי זכרונות.
אני יודעת שכולם צודקים שהם אומרים לי לעזוב את זה.
אני יודעת שיום יבוא ואני אתגבר על הכאב.
אני יודעת הכל,
אבל אני לא יודעת איך. |
|
בסיפור המקורי
על האיש הקטן
שאהב לקפצץ,
האיש הקטן שאהב
לקפצץ היה בכלל
איש שחור קטן
שאהב לקפצץ, אלא
שזה לא
פוליטיקלי קורקט
לדבר על איש
שחור קטן, אז
צינזרו לי לאיש
קטן שאהב
לקפצץ.
מתוך: "הסיפור
שמאחורי הסיפור
על האיש השחור
הקטן שאהב
לקפצץ" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.