"יש לך הודעה"
הבהבה לו צורת המכתב כשפתח את האיי סי קיו שלו עם בקר. יש לו
שעה לבדוק דואר להתארגן ולצאת ליום עבודה.
הרחיב את החלון וליבו ניתר בפעימה מהירה לרגע, כשראה את הסימן
מהבהב ליד שמה.
פתח את החלון שלה בחיוך, אף פעם לא יודע מה מצפה לו שם. "רוצה
לעשות אתך אהבה בטלפון" היה כתוב שם.
צחק. עכשיו צחק בקול רם. כיף להרגיש את הזרימה הזאת ממנה כל
הזמן. נותנת לו זמן לנוח בדיוק כפי הנחוץ, לא רגע אחד יותר.
וכשנח, מכוונת אותו, פעם בעדינות פעם באגרסיביות למעשי אהבה
בלתי פוסקים. אהב להיענות לה כמו שאהב שנענית לו. זה רענן לו
את דפיקות הלב.
צלצל אליה. "תבחרי לך את המקום. אצלצל לך עוד כמה דקות"
אחרי דקות ספורות חזר אליה. בקול אחר. בטון אחר. גם הקול שלה
היה אחר, נרגש יותר ומצפה.
הוא דיבר אליה ושמע את קול נשימותיה המשתנות. תאר לה מה היה
עושה לה אילו היה איתה. מדמיין בראשו את נגיעותיה, את
נשיקותיה, מבטיה וצחוקיה. הוא לא ידע מה היא עושה, אבל מה ששמע
גרה בהחלט את דמיונו שהיה גם כך מגורה מהרגע שפתח את המחשב
בבקר.
שמע אותה לוחשת את שמו, וזכר כיצד לוחשת את שמו באמצע מעשה
אהבה וכשמביט בה בשאלה, מחייכת אליו.
שמע אותה לוחשת לו כמה רוצה לזיין אותו וזכר איך הרגיש אותה
חודרת אליו בפעם הראשונה, תוך שמנשקת את עגבותיו ולוחשת לו
"כמה אני אוהבת לזיין אותך".
המילים כבר רצו ביניהם עם חיים משלהן. הטלפון תקוע בין האוזן
לכתף הכאיב במקצת. אל המילים נלוו התחושות והרגשות של מעשה
אהבה, אבל היה בו החוסר של המגע המיידי, הצמוד, הצפוף. זה לא
הפך את האורגזמות שלהם לפחות אינטנסיביות. להפך. כך יכול היה
להתרכז בלהקשיב לה והוא ידע שהיא מקשיבה לו, שכן עם התגברות
קול נשימותיו, והאנחות שנפלטו מפיו, הוא שמע גם אותה מגיבה
בהתאמה.
את האורגזמה שלה הוא רצה לראות. הצרחה שפילחה את אוזנו הייתה
מלווה תמיד בהשתוללות של גופה אותו אהב לתפוס ולהצמידה אליו
בעת האורגזמה. חסר היה לו המגע, המבט בעיניים וניגוב הדמעות
שלה. עכשיו הוא היה רחוק ורק יכול היה לדמיין אותה, משתוללת כך
מקולו, מתפתלת במיטתה מנגבת את דמעותיה.
אחר כך היה שקט ביניהם, רק קולות נשמותיהם הנרגעות. ושוב
צחוקה, זה שלאחר מעשה נשמע באוזניו.
"אין לך עבודה היום?" שאלה
"בוודאי שיש" אמר
"אז למה אתה לא הולך" צחקה.
"עכשיו אני הולך" אמר
"לא, תישאר איתי" לחשה
"להישאר איתך?" צחק
"כן, אתה לא עוזב אותי שניה לפני עוד אורגזמה" אמרה בקול עמוק
ומוכר, ונשימתה שוב כבדה.
את יום העבודה התחיל בחיוך מופלא. |
