הנה אני יושב כאן שוב, על מושב עגול וחור במרכזו. עיגול עם חור
הוא הלייטמוטיף של בתי השימוש. לא משנה על מה אתה מסתכל - בסוף
זה רק עיגול עם חור, בין אם זה אסלה או שרותי שדה או שרותים
כימיים, או אפילו גליל של נייר טואלט - בסוף זה עיגול עם חור.
הפמיניסטיות היו אומרות שהחרא הופך כאן לסמל פאלי, כנראה, אבל
אני מעדיף שלא לחשוב על זה.
לרגלי מונח עיתון נטוש ששוכב שם כבר מספר שבועות. מהדף נשקפות
אלי שתי פיסות בשר לבנבנות אל מול הרקע של עור שזוף העוטף
אותן, דחוסות בתוך מחשוף אדום. כאמור, כבר כמה שבועות שאני
מביט במשך דקות ארוכות מידי יום בחזה הזה, רכושה של אשה עלומת
שם, שקפל העיתון, הממוקם בדיוק על קו הצוואר, מונע ממני אף
להכיר את פרצופה. בתחתית העמוד ישנן אותן מילים כה זעירות וכה
נדושות, עד כדי כך שכבר שנים שאיש לא קרא אותן - "אזהרה! משרד
הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות". בתמונה אין סיגריה,
ואין עשן של סיגריה. אצבעותיה הענוגות של האשה אינן סובלות
מהגוון הצהבהב ממנו סובלות אצבעותיהם של המעשנים לעיתים תכופות
כל-כך. אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי פרסומת
לסיגריות שכיכבו בה סיגריות. שדיים, מסתבר, מוכרים יותר
סיגריות מסיגריות. מעניין אם אפשר למכור נשים בעזרת תמונות של
סיגריות.
תמונה של סיגריה שרק קצה נגוע באש המאכלת, הפילטר עטוי מעט
ליפסטיק אדום, ועמוד עשן עולה למעשה. "אשה. טעם גן-עדן".
ולמטה, באותיות זעירות - "אזהרה! משרד הדתות קובע כי האישה
מזיקה לצניעות".
אדם יכנס לקיוסק ויבקש "תן לי מרלבורו אדום, ואיזו צרפתייה
לייט". או שאולי ימכרו אותן במסעדות. "סליחה, מלצר, מה אתה
ממליץ עם הקברנה סוביניון?" "או, יש לנו איטלקיה סוערת, או
תימניה לוהטת. שתיהן הולכות מצויין עם הקברנה. תלוי כמובן,
במצב הרוח שלך." "לא, אני דווקא מעדיף משהו יותר סולידי..."
"אם אדוני מעוניין, יש לנו בדיוק היום ויטנאמית שקטה, אבל אני
אישית הייתי מעדיף יין לבן חצי יבש עם הויטנאמית." "מצויין! תן
לי את זה!" אבל על מי אני עובד - איזה מלצר יפנה ללקוח שלו
בתואר "אדוני"?
בכל מקרה, כבר אפשר לקנות נשים באינטרנט.
מהחלון הצר והגבוה אני שומע קולות שרק אנשים שגרים שלוש מדרגות
מעל קומת קרקע שומעים בשרותים. "שמעון!" "אה?" "תביא את הפיתות
ליצחק, ונלך לראות את המשחק!". "את שומעת?" "נו?" "דבורה,
המזכירה של גדעון?" "נו?" "שמעתי שהיא בוגדת בבעלה עם יעקב."
"מה את אומרת? ודווקא בעלה כזה מלאך!".
זה די משעמם, אבל זה מה שיש לעשות כשיושבים כל-כך הרבה זמן כל
יום בשרותים.
אני מתחיל לחשוב על עינויים של השב"כ. איך הייתי מרגיש בתור
מעונה? הם מושיבים אותי על כסא של אסלה למשך 5 שעות, ואסור לי
לחרבן. עם שק על הראש. בסוף אני נכנע ללחץ הטבעי והמעיים שלי
מרוקנים את עצמם לתוך האסלה, שבכלל לא מחוברת לשום ביוב,
ואפילו אין מים בפנים. אני שומע את הצואה נופלת ונחבטת ברצפה
הקשה. אחד השב"כניקים, י', ניגש אלי ומתחיל לצעוק עלי על זה
שחירבנתי להם על הרצפה הנקייה שלהם. הוא מתרחק ואז מסתובב אלי
- "תגיד, אתה רוצה לנגב את התחת, או שאתה מתכוון להשאר ככה
מטונף כל הזמן?" אני מצליח לענות לו בחיוב מתחת למחסום ששמו לי
על הפה. הוא מוריד לי את השק מעל הראש, ואני נושם לרווחה. הוא
הופך את השק, ומתחיל לשפשף לי את התחת איתו, מוריד לי חתיכות
של עור על הבד הגס. אני זועק מכאב. כשהוא מסיים, הוא הופך את
השק חזרה, ומלביש לי אותו, חרא פנימה, על הראש.
אני שוקל לקום עכשיו מהאסלה שלי. פה בבית, לא בשב"כ, כי בשב"כ
אני קשור. כבר עשרים דקות אני פה, בוהה בזוג השדיים הלבנים
שמונחים לי מול הפרצוף ולא פולט כלום. כבר שלושה שבועות זה
ככה, והרופאים לא יודעים מה להגיד לי. זה הכל כי אמא שלי חינכה
אותי להתאפק. כל-כך התאפקתי עד שהגוף שלי התרגל שהחוצה שום דבר
לא יוצא. נראה לי שהגוף שלי בשביתה. "לא רוצה להתפנות כשאני
אומר לך? אין בעיה. לא תתפנה אף-פעם". כבר שלושה שבועות שאני
מתחנן אליו, שאני מסכים לדרישות שלו - מעכשיו כל פעם שאני
צריך, תוך מקסימום חמש דקות אני מוציא הכל, ואפילו מכניס פנימה
מבקשת כדי לוודא שכלום לא נשאר בפנים. באמת! אבל הגוף בשלו,
ואני בשרותים.
אני מתחיל להרים את המכנסיים, ואיזה רעש עמום מתוך תוכי מושיב
אותי חזרה - הנה זה בא! אבל לא. אני מתרומם קצת שוב, ועוד פעם
יושב. בפעם השלישית אני כבר מבין מה הולך פה, מתרומם, ונשאר
בחצי הדרך. הגוף שלי לא מבין מה הולך, ושוכח לעצור את הצואה.
כשכבר מאוחר מידי ואין דרך חזרה, אני מתיישב ופולט להנאתי את
כל מה שהצטבר בפנים - ביצים, בשר, גבינות, שנאה, זיתים, לבן,
עצבים, לחם, צעקות, כעס, פודינג, קרטיבים, סנדוויץ' טונה,
עלבון, עגבניות, בצל, ויעל, שזרקה אותי לפני שלושה שבועות,
הזונה.
אני קם, מנגב הכל טוב טוב בנייר רך ונעים, זורק גם אותו לאסלה,
מוריד את המים, ובורח מהשרותים, לפני שהמים יעלו על גדותם
כשיתברר להם שהביוב בכלל סתום כבר שנה וחצי.