אני יושבת כאן, שוב,
ושוב פעם חושבת עליך,
תוהה אם גם אתה
עוד לפעמים יושב כאן, שוב,
ושוב פעם חושב עליי.
סביר מאוד שלא,
כי אחרי הכל,
הכל אחרי,
לא נראה טוב.
אני יושבת כאן,
ועוד נשאר משהו,
מין צביטה קורעת שאוכלת את הלב
ותוהה, אם גם אתה עוד יושב כאן,
או, או אולי לפחות שם
ונצבט  קצת ממה שנשאר,
אם נשאר.
ואתה שם איתה, אוהב אותה,
ואני כאן איתה, אוהבת אותה,
ושונאת את שלך,
ותוהה אם אתה שונא את שלי,
או אולי מקנא.
דיברנו, והייתה קצת קנאה,
והיו קצת צביטות
ואותו המבט השובר שבהחלט שבר
ואני יושבת כאן, שוב,
ושוב פעם חושבת עלייך,
תוהה אם גם לך קצת קשה.