מול ביתי, ליד החנות הישנה,
בין הרחוב ההומה
לאדם הטועה
ישנה החנות של דפנה
אופנה לכל יד
ורגלי לא תדרוך שם לעולם
אך כשאני עוברת במקביל
מהעבר השני של הרחוב
אני רואה את "נטשה"
בובה בחלון הראווה
ללא אהבה.
ללא ניע וללא הבעה
היא עומדת שם בזריחה ובשקיעה
ניזונה ממבטי העוברים ושבים
הנועצים בה עיניים.
ילד אחד דיבר איתה היום
הוא הושיט לה יד לשלום
וכשלא נענתה לאיחוליו
הוא פשוט הלך לשום מקום.
היא נראת לי עצובה כל כך
למרות שחוייכה היא במכחול
אך גם לא בגדים חדשים כל יום
משמחים את "נטשה"
הייתי רוצה לעבור שם מחר
ולראות את חלון הראווה מיותם מבובה
כי אז אולי אחשוב
שמישהו לקח אותה לתת לה אהבה. |
