|
כל יום מחדש
מרגישה אותך אז.
איך אתה נושק לשפתיי
המחזירות לך אש.
איך אתה מושיט את ידיך
וחופן את שדיי
וההרגשה המוזרה
של כוחך כשאומרת די.
מרגישה את לשונך יורדת
כנגד צווארי
בעודי מנסה לדחוף אותך מעליי.
מרגישה את גופך
נצמד אל גופי
וכשלשונך עסוקה בללקק את חזי
ואני ממשיכה לנסות להתנגד.
אתה סוטר ללחיי
דורש שאשקוט
ואני בוכה.
אתה ממשיך וקורע מעליי את בגדיי
ואני כבר נרגעתי
שוכבת תחתיך
עורי נוגע בעורך
מוטלת על הריצפה באפטיה וחוסר הבעה..
אתה נדחף לתוכי
חודר לפרטיות שלי
ודופק חזק.
ואני מוטלת תחתיך באפטיה וחוסר הבעה
וזולגת דמעה.
ואתה ממשיך ומחטט
ונדחף לאן שלא שלך ומלכלך.
ויוצא.. ומלכלך לאורך הדרך..
ואני מוטלת תחתיך באפטיה וחוסר הבעה
משותקת מפחד וכאב
וזולגת דמעה. |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.