אותך,
ורק אותך אוהב לעולמים.
ראשך הקט,
נח על כרית.
חדר מיטות,
ואת שוכבת בו,
חולה,
נאנחת.
מרב בורות שכחתי להגיד לך שאהבתי אליך לא נגמרת.
אהבתי אלייך,
כאן,
בוערת..
חדרון קטן,
ואת נמצאת בו,
נחה.
אוהב אותך לעולמים.
ילדה קטנה,
כמו מתחננת לרחמים!
ומעטה עינייך נסגר אט-אט.
"מדוע?"
זועקים האנשים שמסביבך.
אותך,
ורק אותך!
את בראשם,
בנשמתם..
יומם וליל,
הם חושבים,
כיצד ואך כיצד,
הם אמורים...
בלי אבדות,
ילדה קטנה.
הם אוהבים אותך
ובלבם שוכבת נשמתך.
לא יקברו אותך לפני הזמן.
בבוא הזמן את תקברי עצמך.
ילדה בלי דופי.
צלולות עינייך,
ואת חושבת איך להעניק להם?..
מעט נשאר..
חלומותייך נמוגים,
עם הנשימה,
וכל אחת מהן קמעה, קטנה..
ילדה שלי!
והדמעות זולגות, זולגות.
כמו בור עמוק,
חפרת אותו בתת מודע.
ידיינו רועדות.
חיוך קלוש נפרש.
פנייך זוהרות.
זוהר כה חד.
עינייך.
ילדה שלי.
אוהב אותך לעולמים.
מילים לא יספקו.
אותי, אותך.
אוהב.
ורק אותך.
אותך!
ילדה שלי,
אותך...

מוקדש לאחותי, זיכרונה לברכה..
לאחות שאני כל כך מתגעגעת..
המחלה ניצחה אותה בהיותה רק בת 6 , אבל היא תישאר בנשמתו לעד.
רציתי שהיא תדע זאת, כיוון שאף פעם לא אמרתי לה את זה..