כשהשקט יורד והצעקות עוברות,
נשארות רק מחשבות שהולכות ובאות.
כשהשלם מתפוצץ ונשבר לרסיסים,
מסתכלים על זה שהולך דרך סדק בתריסים.
והמיטה קוראת להיבלע בתוכה,
להיאבד עמוק בתכריכי השכחה.
הכל אז עומד ואתו גם הזמן,
תחילתו של עידן של אחרי הרומן.
עידן של געגועים, רגשות, מחשבות,
עידן של ניסיונות של שחרור מאכזבות.
וזיכרונות שקופצים ממה שעבר,
מעלים את הכאב שבריק שנותר.
התריסים עדיין פתוחים,
עליהם שכבת אבק,
מין עדות אילמת
לסיומו של מאבק.