ירח ארגמן מטייל לו בחוץ
ואת לידי.
אושיבך על הדשא הירוק
ואשכב לצידך.
אלטף את שיערך
ואביט בעינייך החומות
העמוקות, הבלתי נגמרות.
הדשא ידגדג את קצות
אצבעות רגלינו
ושנינו נצחק.
פינה זו,
היא פרטית, משלנו,
אף אחד לא שומע
ולא רואה אותנו כאן.
רק הירח שאת אורו האדמוני
שופך עלינו בנדיבות.
ואפשיט אותך
ואפשוט גם אני את בגדיי
ונתנה אהבים
יפים ותמימים.
ובבוקר, כשאקום,
אהיה שוב לבדי,
בחדרי הלבן, העירום והקר.
ורק אזכר בירוק ובחום
ובאורו האדמדם, המלטף
של הירח.